פ"ע, — קָרַן דבר, זרח והוציא כעין קרני אור1, strahlen; rayonner; to beam, radiate: ויהי ברדת משה מהר סיני וכו' ומשה לא ידע כי קָרַן עור פניו בדברו אתו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קָרַן עור פניו וייראו מגשת אליו ויקרא אלהם משה וכו' וידבר משה אלהם וכו' ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה ובבא משה לפני יי' לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה וראו בני ישראל את פני משה כי קָרַן עור פני משה וכו' (שמות לד כט-לה). — ואמר הפיטן: קרן פני מאמרו ועור מפעלו שחר (ר"י הלוי, נאלם שפך לבו, סליח' יוה"כ, ברודי ג, 263). — ואמר המשורר: בסיני חטבו, ואש דת סביבו, מזיו כתבו קרן ידידי (ר"ש שבזי, אבו יהודה, שירי תימן, 131). — °ובמשמ' היתה לו קרן, בתמונה, זנתה אשתו תחתיו: ולא ידע החסיד העניו כי קרן עור פניו (ר' יצחק בן סהולה, משל הקדמוני ב, יח.). 

— הִפע', בינ' מַקְרִן2, — בעל קרנים, gehörnt; cornu; horned: ותיטב ליי' משור פר מַקְרִן מפרים (תהל' סט לב). — ובסהמ"א: במשמ' האיר, כמו קָרַן: לדזיו ליה כבר בתיה, כמשה שהוא בן בתיה, למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה (רש"י, סנה' לא:). — ואמר הפיטן: טוב כהקרין והאיר השחר, יחד בשני נעריו בעצלתים לא אחר (מאיר ברבי יצחק אלעזר, אל הר, סליח' ב עשי"ת).  שחר כהקרין והבקר אור, שאגו בקול חזק ונאור (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה). מאד מקרין, מקום עירין וקדישין במעגלותיו (אברהם, אביר הגביר, אופן לשבת ור"ח). בקר טוהרו כהקרין והאנשים שלחו אור, נהגו דרך שלשת ימים מוריה לתאור (בנימין בר אברהם מהענוים, בקר אערוך, סליח' שחר' צום כפור, מחז' איטל' ב, קא). ועי' °מַקְרִין. — ובמשמ' גרם לקרינת אור וזיו: וכל צדיק וצדיק מהלכת עמו שכינה בריבי רבבות מלאכי שרת וכו' וזיקוקי זיו מבהיקים את פניהם וזיקי אור מקרין את עפעפיהם וכו' (א"ב דר"ע כ, ביהמ"ד ילינק ג, 33). מזיו של הקב"ה ילכו זהרורין להקרין פני הצדיקים (רש"י, פסח' ח.). — ואמר הפיטן: מיהר ברדתו מחר חורב, נוגה הקרנת פניו כשפרפר עורב (רסע"ג, ארבעים יום, סליח' יוה"כ, סדור רסע"ג שטו). הקרנתי זיו שלוחיך, ישרתי שמתי לנוחיך, הגות ענוק שיחיך, נאוו לחייך (שבתי בן משה מרומא, אנעים חדושי, מחז' איטל' א, קג:). — ואמר המשורר: הדמה יקותיאל, נודע בבן עמרם, הקרין לפניו אל מכל בני אברם (סעדיה, שמש בגבעון, שירי תימן, 37). 

— הָפע', °הָקְרַן, — שהקרינו אותו, ואמר הפיטן: תארו הוקרן כצאת השמש בגבורתו (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודה, סדור רסע"ג, רעה). — ובמשמ' מַקְרִין, בעל קרנים, ואמר הפיטן: דגו מחלד מוקרנים לזבוח חיות מאכל עם בהמה ורמש (יוסי בן יוסי אזכיר גבורות, עבודה, סדור רסע"ג, רסו). יביאו איל מוקרן כמטרה, בראשו חבל ושוט טהרה (ר"א קליר, אצילי עם, יוצ' פרה).