ש"נ, רק מ"ר רָאמוֹת, — שם חמר המשמש תכשיט, אבן טובה או צדף: ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וְרָאמֹת1 וכדכד נתנו בעזבוניך (יחזק' כז יו). לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז רָאמוֹת וגביש לא יזכר ומשך חכמה מפנינים (איוב כח יח). — ובסהמ"א במשמ' רמה, מרום, ואמר הפיטן: שער הקיפונוס בקרן תקומם, שער הרצים בראמה תרומם (יוסף בן אביתור, שער האיתון, שעה"ש 13).
1 [השבעים אך מעתיקים את המלה העבר' Pαμμωϑ או Λαμωϑ , ולג' sericum, שיראין, משי, פשיט': פתכא, בגדים מגֻוָּנים, ת"י: ציורין, ומן החדשים יש שהשוה ראמה בערב' رأمة במשמ' צֶדֶף.במשלי כד ז-ח כתוב: רָאמוֹת לאויל חכמות בשער לא יפתח פיהו. מחשב להרע לו בעל מזמות יקראו. אך פרק זה במשלי בנוי בראשיתו על סדר א"ב של פתגמים מרֻכבים משני פסוקים: אל תקנא וכו' (א), בחכמה וכו' (ג), גבר חכם וכו' (ה), על כן הכונה כנראה בפס' ז-ח לאויל מחריש אשר חכם יחשב, ויש לקרא דַּמּוֹת (ז"א שתיקה) לאויל (תחשב) חכמות כשבשער לא יפתח פיהו, ואף שהוא מחשב להרע לו, בעל מזמות וחכמה יקראו לו.]