1, ממנו רָאשׁ, רֵאשׁ, רֹאשָׁה, ב. רִאשׁוֹן.
1 [במאסף דביר ב, ברלין תרפ"ב, עמ' 90 העיר טורטשינר על העובדה, שבכמה מקומות במקרא ובפרט בפרקי הגאולה שבס' ישעיה באה המלה ראשון, ובתה"פ ראשונה כלשון מתנת חנם, ללא מחיר, בהקבלה אל חנם, באפם וכדו', משמ' שאין לגזר אותה מן המלה והשרש א. רֹאשׁ וכו' הידועים. והנה, כפי שיתבאר בערך רֹאשָׁה (זכר' ד ז), יש לראות גם מלה זו כבינ' נק' של פעל במשמ' נתן במתנת חנם, ועל כן יש להניח שהיה בלשון שרש ופעל ב. ראש במשמ' נתן חנם, ללא מחיר, ומשרש זה יש לגזר כנראה גם רָאשׁ, רש (שבעקר כנראה לא היה עני ודל סתם, אלא כעדות כתבת מישע מלך מואב סוג מיֻחד של עבדים), אם משום שהיו הראשים נתינים, או משום שהיתה עבודתם ללא מחיר, כלשון הכתוב: חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו כי כה אמר יי' מצרים ירד עמי בראשונה לגור שם ואשור באפס עשקו (ישע' נב ג-ד).]