1, ש"ז, כנ' רֹאשִׁי, רֹאשֵׁנוּ, רֹאשְׁךָ, רֹאשֶׁךָ, רֹאׁשֵךְ, רֹאשְׁכֶם, רֹאשׁוֹ, רֹאשָׁהּ, רֹאשָׁם, רֹאשָׁן, מ"ר רָאשִׁים, סמי' רָאשֵׁי, כנ' רָאשֵׁינוּ, רָאשֵׁיכֶם, רָאשָׁיו, רֹאשָׁיו2, רָאשֶׁיהָ, רָאשֵׁיהֶם, רָאשֵׁיהֶן, —  החלק העליון או הקדמי בגוף בעל חיים, Koppf, Haupt; tête; head, ראש של אדם:  וישלח ישראל את ימינו וישת על רֹאשׁ אפרים ואת שמאלו על רֹאשׁ מנשה בראש' מח יד. והלמה סיסרא מחקה רֹאשׁוֹ ומחצה וחלפה רקתו שופט' ה כו.  ויהרגו את עורב בצור עורב ואת זאב הרגו ביקב זאב וכו' וְרֹאשׁ ערב וזאב הביאו אל גדעון מעבר לירדן שם ז כה.  ותשלך אשה אחת פלח רכב על רֹאשׁ אבימלך ותרץ את גלגלתו שם ט נג.  וכובע נחשת על רֹאשׁוֹ ש"א יז ה.  וירץ דוד ויעמד אל הפלשתי ויקח את חרבו וכו' ויכרת בה את רֹאשׁוֹ וכו' ויקח דוד את רֹאשׁ הפלשתי ויבאהו ירושלם שם שם נא-נד.  ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לְרֹאשִׁי אשימך כל הימים שם כח ב.  ובמה יתרצה זה אל אדניו הלוא בְּרָאשֵׁי האנשים ההם שם כט ד.  ויחזיקו איש בְּרֹאשׁ רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדו ש"ב ב יו.  ויכהו וימתהו ויסירו את רֹאשׁוֹ ויקחו את רֹאשׁוֹ וכו' ויבאו את רֹאשׁ איש בשת אל דוד חברון ויאמרו אל המלך הנה רֹאשׁ איש בשת שם ד ז-ח.  ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים ויאמר אל אביו רֹאשִׁי רֹאשִׁי מ"ב ד יח-יט.  הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את רֹאשִׁי שם ו לב.  ויקחו את בני המלך וישחטו שבעים איש וישימו את רָאשֵׁיהֶם בדודים וישלחו אליו יזרעאלה ויבא המלאך ויגד לו לאמר הביאו רָאשֵׁי בני המלך שם י ז-ח.  על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל רֹאשׁ לחלי וכל לבב דוי מכף רגל ועד רֹאשׁ אין בו מתם ישע' א ה-ו.  מי יתן רֹאשִׁי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי ירמ' ח כג.  הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על רֹאשׁ כל קומה לצדד נפשות יחזק' יג יח.  ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך ועטרת תפארת בְּרֹאשֵׁךְ שם יו יב.  דשנת בשמן רֹאשִׁי תהל' כג ה.  אך אלהים ימחץ רֹאשׁ איביו קדקד שער מתהלך באשמיו שם סח כב.  כשמן הטוב על הָרֹאשׁ שם קלג ב.  והיית כשכב בלב ים וכשכב בְּרֹאשׁ חבל1 משלי כג לד.  כי גחלים אתה חתה2 על רֹאשׁוֹ שם כה כב.  שמאלו תחת רֹאשִׁי וימינו תחבקני שה"ש ח ג.  בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על רֹאשְׁךָ אל יחסר קהל' ט ח. —  ושל בעלי חיים:  אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש רֹאשׁוֹ על כרעיו ועל קרבו שמות יב ט.  וסמך אהרן ובניו את ידיהם על רֹאשׁ האיל שם שם יה.  וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הָרֹאשׁ ואת הפדר ויקר' א ח.  ואם מן העוף עולה קרבנו וכו' והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את רֹאשׁוֹ והקטיר המזבחה שם שם יד-יה.  ויהי רעב גדול בשמרון וכו' עד היות רֹאשׁ חמור בשמנים כסף מ"ב ו כה. —  ושל דמויות אלהיות, כחיות שבמרכבה, הלויתן וכדו':  ודמות על רָאשֵׁי החיה וכו' נטוי על רָאשֵׁיהֶם מלמעלה יחזק' א כב.  אתה פוררת בעזך ים שברת רָאשֵׁי תנינים על המים אתה רצצת רָאשֵׁי לויתן תהל' עד יג-יד.  התמלא בשכות עורו ובצלצל דגים רֹאשׁוֹ איוב מ לא. —  ושל אליל:  וישכימו בבקר ממחרת והנה דגון נפל לפניו ארצה וכו' וְרֹאשׁ דגון ושתי כפות ידיו כרתות אל המפתן ש"א ה ד. —  ובתמונה:  ונתנך יי' לְרֹאשׁ ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה דבר' כח יג.  הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה לך לְרֹאשׁ ואתה תהיה לזנב שם שם מד.  ויכרת יי' מישראל רֹאשׁ וזנב כפה ואגמון יום אחד זקן ונשוא פנים הוא הָרֹאשׁ ונביא מורה שקר הוא הזנב ישע' ט יג.  ולא יהיה למצרים מעשה אשר יעשה רֹאשׁ וזנב כפה ואגמון שם יט יה. —  ושער הראש:  גדל פרע שער רֹאשׁוֹ במד' ו ה.  ולקח את שער רֹאשׁ נזרו ונתן על האש שם שם יח.  חי יי' אם יפל משערת רֹאשׁוֹ ארצה ש"א יד מה.  ושקל את שער רֹאשׁוֹ מאתים שקלים באבן המלך ש"ב יד כו.  השיגוני עונתי ולא יכלתי לראות עצמו משערות רֹאשִׁי תהל' מ יג.  רבו משערות רֹאשִׁי שנאי חנם שם סט ה. ועי' שֵׂעָר.  —  וצִיצִית הראש במשמ' שערות ארכות באמצע הקדקד:  וישלח תבנית יד ויקחני בציצת רֹאשִׁי יחזק' ח ג. —  ופאת הראש:  לא תקפו פאת רֹאשְׁכֶם ויקר' יט כז. —  ובקצור, רֹאשׁ במשמ' שער הראש:  ואיש כי ימרט רֹאשׁוֹ קרח הוא וכו' ואם מפאת פניו ימרט רֹאשׁוֹ גבח הוא   ויקר' יג מ-מא.  והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהו פרמים וְרֹאשׁוֹ יהיה פרוע שם שם מה.  והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על רֹאשׁוֹ שמן המשחה וכו' את רֹאשׁוֹ לא יפרע ובגדיו לא יפרם שם כא י.  והעמיד הכהן את האשה לפני יי' ופרע את רֹאשׁ האשה במד' ה יח.  וכי ימות מת עליו בפתע פתאם וטמא רֹאשׁ נזרו וגלח רֹאשׁוֹ ביום טהרתו שם ו ט.  וגלח הנזיר פתח אהל מועד את רֹאשׁ נזרו שם שם יח.  וגלחה את רֹאשָׁהּ ועשתה את צפרניה דבר' כא יב.  ובגלחו את רֹאשׁוֹ מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ש"ב יד כו.  ואבשלום רכב על הפרד ויבא הפרד תחת שבך האלה הגדולה ויחזק רֹאשׁוֹ באלה ויתן בין השמים ובין הארץ שם יח ט.  ואיזבל שמעה ותשם בפוך עיניה ותיטב את רֹאשָׁהּ מ"ב ט ל.  ביום ההוא יגלח יי' בתער השכירה וכו' את הָרֹאשׁ ושער הרגלים וגם את הזקן תספה ישע' ז כ.  פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שֶׁרֹּאשִׁי נמלא טל קוצתי רסיס לילה שה"ש ה ב.  רֹאשֵׁךְ עליך ככרמל ודלת רֹאשֵׁךְ1 כארגמן מלך אסור ברהטים שם ז ו. —  וראש פרעות, כמו ראש שער, קדקד שער, עי' א. פַּרְעָה: מדם חלל ושביה מֵרֹאשׁ פרעות אויב דבר' לב מב. —  וכסמלי אבלות, גזז את ראשו, מרט משער ראשו:  ויקם איוב ויגז את רֹאשׁוֹ איוב א כ.  וכשמעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער רֹאשִׁי וזקני ואשב משומם עזר' ט ג. —  זרק או העלה עפר על ראשו:  ויקרעו איש מעלו ויזרקו עפר על רֹאשֵׁיהֶם השמימה איוב ב יג.  ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על רֹאשָׁם איכה ב י. —  ובצרופים, נשא ראובן את ראש שמעון מעליו2, במשמ' כרת את ראשו:  בעוד שלשת ימים ישא פרעה את רֹאשְׁךָ מעליך ותלה אותך על עץ בראש' מ יט. —  ונשא ראובן את ראש שמעון, במשמ' הרים אותו, נשאו וגדלו:  ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה וכו' וישא את רֹאשׁ שר המשקים ואת שר האפים בתוך עבדיו שם שם כ.  ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין וכו' נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכו את רֹאשׁ יהויכין מלך יהודה מבית הכלא מ"ב כה כז. —  ובמשמ' פקד, ספר ומנה:  כי תשא את רֹאשׁ בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליי' שמות ל יב.  שאו את רֹאשׁ כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם במד' א ב.  נשא את רֹאשׁ בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית אבתם שם ד ב.  שא את רֹאשׁ מלקוח השבי באדם ובבהמה שם לא כו.  עבדיך נשאו את רֹאשׁ אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש שם שם מט. —  ובצרופים המורים על תנועות הגוף מתוך הרגשות שונות, הניע האדם את ראשו, בראשו, ובש"ע מנוד ראש, כסימן להשתתפות בצער, באמת או בלעג:  בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך רֹאשׁ הניעה בת ירושלים מ"ב יט כא; ישע' לז כב.  לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בְּרֹאשׁוֹ ירמ' יח יו.  כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יניעו רֹאשׁ תהל' כב ח.  תשימנו משל בגוים מנוד רֹאשׁ בלאמים שם מד יה. ואני הייתי חרפה להם יראוני יניעון רֹאשָׁם שם קט כה. לו יש נפשכם תחת נפשי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו רֹאשִׁי איוב יו ד. —  וחָפָה את ראשו, ובינ' חֲפוּי ראש, לאבל ולכלמה2:  ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובכה וְרֹאשׁ לו חפוי והוא הלך יחף וכל העם אשר אתו חפו איש רֹאשׁוֹ ועלו עלה ובכה ש"ב יה ל.  ואדיריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים ולא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו רֹאשָׁם בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו רֹאשָׁם ירמ' יד ג-ד.  והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי רֹאשׁ אסתר ו יב. —  שם ידו או ידיו על ראשו, כסימן אבל וכלמה:  ותקח תמר אפר על ראשה וכתונת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על רֹאשָׁהּ ותלך הלך וזעקה ש"ב יג יט.  גם ממצרים תבשי כאשר בשת מאשור גם מאת זה תצאי וידיך על רֹאשֵׁךְ ירמ' ב לז. —  והוריד ראשו לארץ, באותה משמ':  הורידו לארץ רֹאשָׁן בתולת ירושלם איכה ב י. —  ושם חבלים בראשו, לאות כניעה:  ויאמרו אליו עבדיו (אל בן הדד) הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בְּרֹאשֵׁנוּ ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בְּרֹאשֵׁיהֵם וכו' מ"א כ לא-לב. —  ונשא האדם את ראשו, עמד או הלך בקומה זקופה, גם בהשאלה:  ויכנע מדין לפני בני ישראל ולא יספו לשאת רֹאשָׁם שפט' ח כח.   כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו רֹאשׁ תהל' פג ג.  אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא רֹאשִׁי איוב י יה. —  והרים ראש:  ואתה יי' מגן בעדי כבודי ומרים רֹאשִׁי תהל' ג ד.  ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה וכו' על כן ירים רֹאשׁ שם קי ז. —  ובהשאלה, חל הסער על ראשו של אדם:  הנה סערת יי' חמה יצאה וסער מתחולל על רֹאשׁ רשעים יחול ירמ' כג יט; וכעין זה שם ל כג. —  ושב גמולו, עמלו, מחשבתו הרעה בראשו, או על ראשו:  כאשר עשית יעשה לך  גמלך ישוב בְּרֹאשְׁךָ עבד' א יט.  ישוב עמלו בְּרֹאשׁוֹ ועל קדקדו חמסו ירד תהל' ז יז.  ישוב מחשבתו הרעה (של המן) אשר חשב על היהודים על רֹאשׁוֹ אסתר ט כה. —  וחלו דמי הנרצח על ראש הרוצח, שבו הדמים בראשו:  וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יי' עד עולם מדמי אבנר בן נר יחלו על רֹאשׁ יואב ואל כל בית אביו ש"ב ג כח-כט.  ושבו דמיהם (של אבנר ועמשא) בְּרֹאשׁ יואב וּבְרֹאשׁ זרעו לעלם מ"א ב לג. —  והשיב האל את הדם על ראש שפכו:  והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי והשיב יי' את דמו על רֹאשׁוֹ שם שם לא-לב. —  ודמו בראשו, הוא נושא בעון הדם הנשפך:  והיה כל אשר יצא מדלתי ביתך החוצה דמו בְרֹאשׁוֹ ואנחנו נקים וכל אשר יהיה אך בבית דמו בְרֹאשׁנוּ אם יד תהיה בו יהוש' ב יט.  ויאמר אליו דוד דמיך על רֹאשֶׁךָ כי פיך ענה בך לאמר אנכי מתתי את משיח יי' ש"ב א יו.  ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בְּרֹאשׁוֹ יהיה יחזק' לג ד. —  והשיב האל את רעתו של האדם, את גמולו, את דרכו בראשו, השיב חרפתו אל ראשו, שפט אותו כגמולו:  ואת רעת נבל השיב יי' בְּרֹאשׁוֹ ש"א כה לט.  ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה וכו' אשר עשית לדוד אבי והשיב יי' את רעתך בְּרֹאשֶׁךָ מ"א ב מד.  וגם מה אתם לי צר וצידון וכו' הגמול אתם משלמים עלי וכו' קל מהרה אשיב גמלכם בְֹרֹאשְׁכֶם וכו' והשבתי גמלכם בְּרֹאשְׁכֶם ומכרתי את בניכם ואת בנתיכם ביד בני יהודה וכו' יואל ד ד-ח.  שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל רֹאשָׁם ותנם לבזה בארץ שביה נחמ' ג לו.  ואתה תשמע מן השמים ועשית ושפטת את עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בְּרֹאשׁוֹ ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו דהי"ב ו כג. —  וראש של צמח, קצה הצמח, חלקו העליון:  ןנשאר בו וכו' שנים שלשה גרגרים בְּרֹאשׁ אמיר ישע' יז ו.  את רֹאשׁ יניקותיו קטף יחזק' יז ד.  ולקחתי אני מצמרת הארז הרמה ונתתי מֵרֹאשׁ ינקותיו רך אקטף שם שם כה.  וּכְרֹאשׁ שבלת ימלו איוב כד כד. —  ובמשמ' החלק העליון של דברים שאינם בעלי חיים, ראש ההר, הגבעה, המעוז, הפסגה, הסלע, Gipfel; sommet; summit:  והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו רָאשֵׁי ההרים בראש' ח ה.  מחר אני נצב על רֹאשׁ הגבעה שמות יז ט.  וירד יי' על הר סיני אל רֹאשׁ ההר ויקרא יי' למשה אל רֹאשׁ ההר ויעל משה שם יט כ.  וישכמו בבקר ויעלו אל רֹאשׁ ההר במד' יד מ.  ויעפלו לעלות אל רֹאשׁ ההר שם שם מד.  ומבמות הגיא אשר בשדה מואב רֹאשׁ הפסגה שם כא כ.  ויקחהו שדה צפים אל רֹאשׁ הפסגה שם כג יד.  ובנית מזבח ליי' אלהיך על רֹאשׁ המעוז הזה במערכה שפט' ו כו.  ויעבר דוד העבר ויעמד על רֹאשׁ ההר מרחק ש"א כו יג.  ויתקבצו בני בנימן אחרי אבנר ויעמדו על רֹאשׁ גבעה אחת ש"ב ב כה.  ויהי דוד בא עד הָרֹאשׁ אשר ישתחוה שם לאלהים שם יה לב.  ודוד עבר מעט מֵהָרֹאשׁ שם יו א.  אלף אחד מפני גערת אחד וכו' תנסו עד אם נותרתם כתרן על רֹאשׁ ההר וכנס על הגבעה ישע' ל יז.  ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מֵרֹאשׁ הרים יצוחו שם מב א.  כי כה אמר יי' על בית מלך יהודה גלעד אתה לי רֹאשׁ הלבנון ירמ' כב ו.  אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מֵרֹאשׁ אמנה מֵרֹאשׁ שניר וחרמון שה"ש ד ח.  ועשרת אלפים חיים שבו בני יהודה ויביאום לְרֹאשׁ הסלע וישליכום מֵרֹאשׁ הסלע דהי"ב כה יב. —  וראש המגדל הסֻלם:  הבה נבנה לנו עיר ומגדל וְרֹאשׁוֹ בשמים בראש' יא ד.  ויחלם והנה סלם מצב ארצה וְרֹאשׁוֹ מגיע השמימה שם כח יב. —  וראש הַשַּׁעַר1:  שאו שערים רָאשֵׁיכֶם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד וכו' שאו שערים רָאשֵׁיכֶם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד תהל' כד ז-ט. —  וראש העמוד:  גדלים מעשה שרשרות לכתרות אשר על רֹאשׁ העמודים מ"א ז יז.  וכתרות אשר על רֹאשׁ העמודים מעשה שושן וכו' שם שם יט. —  וראש המכונה:  וּבְרֹאשׁ המכונה חצי האמה קומה עגל סביב ועל רֹאשׁ המכנה ידתיה ומסגרותיה ממנה שם שם לה. —  וראש הכסא:  שש מעלות לכסה וְרֹאשׁ עגול לכסה מאחריו מ"א י יט. —  ורֹאש המִטָּה:  וישתחו ישראל על רֹאשׁ המטה2 בראש' מז לא. —  וראש השרביט:  ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בְּרֹאשׁ השרביט אסת' ה ב. —  וראש פנה, האבן שבראש הפנה:  אבן מאסו הבונים היתה לְרֹאשׁ פנה תהל' קיח כב. —  וראש כוכבים: במשמ' גֹּבַהּ שמים:  הלא אלוה גבה שמים וראה רֹאשׁ כוכבים כי רמו איוב כב יב. —  ובשמוש כתה"פ וכמלת היחס, ראש, בראש, במשמ' למעלה, מעל ל, מצד הפנים, לפני וכדו':  ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך רֹאשׁ1 ואתה תשופנו עקב בראש' ג יה.  והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בְּרֹאשׁ העם דבר' כ ט.  ויקח שמואל את שאול ואת נערו ויביאם לשכתה ויתן להם מקום בְּרֹאשׁ הקרואים ש"א ט כב.  אבחר דרכם ואשא רֹאשׁ ואשכון כמלך בגדוד איוב כט כה.  בנה עלי ויקף רֹאשׁ ותלאה2 איכה ג ה. —  בראש ההרים, מעל ליתר ההרים:  והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יי' בְּרֹאשׁ ההרים ונשא מגבעות ישע' ב ב; וכעין זה מיכה ד א. — בראש חוצות וכדו', במקום מורם בחוצות, בגלוי, לעין כל:  בניך עלפו שכבו בְּרֹאשׁ כל חוצות כתוא מכמר ישע' נא כ.  אל כל רֹאשׁ דרך בנית רמתך יחזק' יו כה.  חכמות בחוץ תרנה וכו' בְּרֹאשׁ המיות תקרא בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר משלי א כ-כא.  הלא חכמה תקרא ותבונה תתן קולה בְּרֹאשׁ מרמים עלי דרך בית נתיבות נצבה שם ח א-ב. —  על ראש, לראש, מעל ראש במשמ' על, מעל:  והיו שמיך אשר על רֹאשְׁךָ נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל דבר' כח כג.  ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע ויאמרו אליו הידעת כי היום יי' לוקח את אדניך מעל רֹאשֶׁךָ מ"ב ב ג, ושם ה.  הרכבת אנוש לְרֹאשֵׁנוּ תהל' סו יב.   בהלו נרו עלי רֹאשִׁי איוב כט ג.  ומאת אמה היה גבה הצר על ראש החצבם כתבת השלוח. —  למעלה ראש:  בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה רֹאשׁ1 ואשמתנו גדלה עד לשמים עזר' ט ו. —  לכל לְרֹאשׁ:  לך יי' הממלכה והמתנשא לכל לְרֹאשׁ דהי"א כט יא. —  ובמשמ' זמנית, ראש חדשים, ראש השנה, ראש האשמרת, ראשית הזמן והתחלתו2: Anfang; commencement; beginning:  החדש הזה לכם רֹאשׁ חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה שמות יב ב.  ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה רֹאשׁ האשמרת התיכונה אך הקם הקימו את השמרים שפט' ז יט.  בעשרים וחמש שנה לגלותנו בְּרֹאשׁ השנה בעשור לחדש וכו' היתה עלי יד יי' יחזק' מ א.  קומי רני בליל לְרֹאשׁ אשמרות איכ' ב יט. —  ומראש ועד סוף3, מהתחלה ועד סוף:  את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מֵרֹאשׁ ועד סוף קהל' ג יא. —  ומראש, במשמ' מראש כל דבר, מלפנים, מקדם:  הלוא תדעו הלא תשמעו הלוא הגד מֵרֹאשׁ לכם ישע' מ כא.  מי פעל ועשה קרא הדרת מֵרֹאשׁ אני יי' ראשון ואת אחרנים אני הוא שם מא ד.  מי הגיד מֵרֹאשׁ ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק שם שם כו.  לא מֵרֹאשׁ בסתר דברתי מעת היותה שם אני שם מח יו.  יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז מעולם נסכתי מֵרֹאשׁ מקדמי ארץ משלי ח כב-כג. —  ובקצור, רֹאשׁ במשמ' אדם העומד בראש קבוצת אנשים, כמפקד ומנהיג וכדו':  Oberhaupt, Anführer; chef, commandant; chief, leader: מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לְרֹאשׁ לכל ישבי גלעד שפט' י יח.  ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לכן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לְרֹאשׁ לכל ישבי גלעד ויאמר יפתח אל זקני גלעד אם משיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יי' אותם לפני אהיה לכם לְרֹאשׁ וכו' וילך יפתח עם זקני גלעד וישמו העם אותו עליהם לְרֹאשׁ ולקצין שם יא ט-יא.  ויאמר שמואל (אל שאול) הלוא אם קטון אתה בעיניך רֹאשׁ שבטי ישראל אתה ש"א יה יז.  ויאמר דויד כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לְרֹאשׁ ולשר ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לְרֹאשׁ דהי"א יא ו. —  ראש בית אבות, ראש אבות, ובקצור ראש:  אלה רָאשֵׁי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל חנוך ופלוא וכו' שמות ו יד.  אלה רָאשֵׁי אבות הלוים למשפחתם שם שם כה.  ואתכם יהיו איש איש למטה איש רֹאשׁ לבית אבתיו הוא במד' א ד.  ויקריבו נשיאי ישראל רָאשֵׁי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על הפקדים שם ז ב.  ויקרבו רָאשֵׁי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה וכו' וידברו לפני משה ולפני הנשאים רָאשֵׁי אבות לבני ישראל שם לו א.  ויקומו רָאשֵׁי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים וכו' לעלות לבנות את בית יי' עזר' א ה.  וּמֵרָאשֵׁי האבות בבואם לבית יי' אשר בירושלם התנדבו לבית האלהים להעמידו על מכונו שם ב סח.  ורבים מהכהנים והלוים וְרָאשֵׁי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון וכו' בכים בקול גדול שם ג יב.  ומקצת רָאשֵׁי  האבות נתנו למלאכה נחמ' ז ע.  ואחיו רָאשִׁים לאבות מאתים ארבעים ושנים שם יא יג.  הלוים בימי אלישיב יוידע ויוחנן וידוע כתובים רָאשֵׁי אבות וכו' בני לוי רָאשֵׁי האבות כתובים על ספר דברי הימים שם יב כב-כג.  ובני בלע אצבון ועזי ועזיאל וירימות ועירי חמשה רָאשֵׁי בית אבות גבורי חילים דהי"א ז ז. אלה רָאשֵׁי אבות לתלדותם רָאשִׁים שם א כח.  כל אלה אנשים רָאשֵׁי אבות לבית אבתיהם שם ט ט.  ויקרא דויד לצדוק ולאביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה וכו' ויאמר לבם אתם רָאשֵׁי האבות ללוים וכו' שם יה יא-יב.  בני לעדן הָרֹאשׁ יחיאל וזתם ויואל שלשה וכו' אלה רָאשֵׁי האבות ללעדן וכו' בני גרשום שבואל הָרֹאשׁ ויהיו בני אליעזר רחביה הָרֹאשׁ ולא היה לאליעזר בנים אחרים וכו' בני יצהר שלומית הָרֹאשׁ בני חברון יריהו הָרֹאשׁ אמריה השני יחזיאל השלישי ויקמעם הרביעי בני עזיאל מיכה הָרֹאשׁ וישיה השני וכו' אלה בני לוי לבית אבותיהם רָאשֵׁי האבות לפקדיהם וכו' שם כג ח-כד.  אלה בני הלוים לבית אבותיהם ויפילו גם הם גורלות לעמת אחיהם בני אהרן לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך וְרָאשֵׁי האבות לכהנים וללוים אבות הָרֹאשׁ לעמת אחיו הקטן שם כד ל-לא.  ובני ישראל למספרם רָאשֵׁי האבות לשרי האלפים והמאות וכו' שם כז א. —  וראש הבנים, גם כשאינו בכור:  ולחסה מן בני מררי בנים שמרי הָרֹאשׁ כי לא היה בכור וישימהו אביו לְרֹאשׁ שם כו י. —  ראשי המטות, ראשי אבות המטות, ראשי אבות העדה:  וידבר משה אל רָאשֵׁי המטות לבני ישראל לאמר במד' ל ב.  שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וְרָאשֵׁי אבות העדה שם א כו.  ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת רָאשֵׁי אבות המטות לבני ישראל שם לב כח.  אלה הנחלת אשר החלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וְרָאשֵׁי האבות למטות בני ישראל יהוש' יט נא.  אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל רָאשֵׁי המטות נשיאי האבות לבני ישראל מ"א ח א. —  וראש אֻמות במשמ' ראש אבות:  ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור רֹאשׁ אמות1 בית אב במדין הוא במד' כה יה. — ראשי עם:  ויאמר יי' אל משה קח את כל רָאשֵׁי העם והוקע אותם ליי' נגד השמש שם שם ד.  ויהי בישרון מלך בהתאסף רָאשֵׁי עם יחד שבטי ישראל דבר' לג ה. —  וכהן הראש:  ויקח רב טבחים את שריה כהן הָרֹאשׁ ואת צפניה כהן המשנה ירמ' נב כד.  עזרא בן שריה וכו' בן פנחס בן אלעזר הכהן הָרֹאשׁ עזר' ז א-ה.  והנה אמריהו כהן הָרֹאשׁ עליכם לכל דבר יי' דהי"ב יט יא.  ויאמר אליו עזריהו הכהן הָרֹאשׁ לבית צדוק שם לא י.1 —  וגם בהשאלה לעיר, ארץ ושבט:  כי חצור לפנים היא רֹאשׁ כל הממלכות האלה יהוש' יא י.  כי רֹאשׁ ארם דמשק וכו' וְרֹאשׁ אפרים שמרון ישע' ז ח-ט. —  וראש גוים:  תפלטני מריבי תשימני לְרֹאשׁ גוים תהל' יח מד. —  וראש גוים ככנוי לישראל2:  רנו ליעקב שמחה וצהלו בְּרֹאש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יי' את עמך את שארית ישראל ירמ' לא ו. —  ונתנו בני אדם ראש שמו להם ראש אחד:  ויאמרו איש אל אחיו נתנה רֹאשׁ3 ונשובה מצרימה במד' יד ד.  ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם רֹאשׁ אחד ועלו מן הארץ הוש' ב ב.  וימאנו לשמע וכו' ויקשו את ערפם ויתנו רֹאשׁ לשוב לעבדתם במרים נחמ' ט יז. —  וראש במשמ' פלוגה אחת מתוך מחנה ההולך ומתקדם בכוונים שונים4:  ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה רָאשִׁים בראש' ב י.  ויחץ את שלש מאות האיש שלשה רָאשִׁים שופט' ז יו.  ויקם אבימלך וכל העם אשר עמו לילה ויארבו על שכם ארבעה רָאשִׁים שם ט לד.  ויקח העם ויחצם לשלשה רָאשִׁים ויארב בשדה וכו' ואבימלך וְהָרָאשִׁים אשר עמו פשטו על כל אשר בשדה ויכום שם שם מד.  ויצא המשחית ממחנה פלשתים שלשה רָאשִׁים הָרֹאשׁ אחד יפנה אל דרך עפרה וכו' וְהָרֹאשׁ אחד יפנה דרך בית חרון וְהָרֹאשׁ אחד יפנה דרך הגבול ש"א יג יז-יח.  כשדים שמו שלשה רָאשִׁים ויפשטו על הגמלים ויקחום איוב א יז. —  וראש של דבר, ראש בשמים, בשמים ראש וכדו' במשמ' מיטב הדבר, עדית1, Prima, Bestes; de premier choix; of prime quality, first grade:  קח לך בשמים רֹאשׁ שמות ל כג.  וּמֵרֹאשׁ הררי קדם וממגד גבעות עולם דבר' לג יה.  רכלי שבא ורעמה המה רכליך בְּרֹאשׁ כל בשם ובכל אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך יחזק' כז כב.  תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על רֹאשׁ שמחתי תהל' קלז ו.  שמן רֹאשׁ אל יני רֹאשִׁי שם קמא ה.  מר ואהלות עם כל רָאשֵׁי בשמים שה"ש ד יד. —  וראש במשמ' סכום כולל2, Summe; somme; sum, total: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בְּרֹאשׁוֹ וחמישתיו יסף עליו ויקר' ה כד.  והשיב את אשמו בְּרֹאשׁוֹ  וחמישתיו יסף עליו במד' ה ז. —  וראש גבר, במשמ' יחיד, אחד מן הגברים, Einzelnes, Stück; individu(el), pièce; unit:  הלא ימצאו יחלקו שלל רחם רחמתים לְרֹאשׁ גבר שפט' ה לא.  וימצאו בני אלעזר רבים לְרָאשֵׁי הגברים מן בני איתמר ויחלקום דהי"א כד ד.  לאלה מחלקות השערים לְרָאשֵׁי הגברים שם כו יב. —  ואמר בן סירא:  האהב נפשך לעדה ולשלטון עיר הכאף ראש ב"ס גני' ד ז.  כשופט עם כן מליציו וכראש עיר כן ישוביה שם י ב.  הִשְׁבַּתָּ ראש פאתי אויב האומר אין זולתי שם לג יב. —  ובתו"מ:  לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה שבת ו א.  זכור אני בפלונית שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתוב' ב י.  ונותן לה (הבעל לאשתו) כפה לראשה וחגור למתניה שם ה ח.  אפילו אתה מוכר את שער ראשך אתה נותן לה כתובתה נדר' ט ה.  היה נוטל שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד נזיר ו ח.  והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים1 אבו' ד טו.  בארץ היו עומדים וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראים ערכ' ב ו.  הראש והזקן עד שלא העלו שער והדלדולין שבראש ושבזקן נדונין כעור הבשר נגע' ו ח.  אלו שאין חוצצין, קלקי הראש ובית השחי ובית הסתרים מקו' ט ג.  כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה נעשה ראש, לא זכה נעשה רש רב כהנא, יומא עו:.  מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו בני כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל שמעון הצדיק, נדר' ט:.  מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהן מניח תפלין פלימו, שם לז:.  בין עיניך, זו גובה שבראש ת"ר, שם לז:.  לנחש הזה שאמר הזנב לראש עד מתי אתה מהלך תחלה אני אלך תחלה וכו' הלך ומצא גומא של מים והשליכה לתוכו וכו' מי גרם לו, על שהלך הראש אחר הזנב מד"ר דבר' א.  והיה יהונתן הסופר מחרפו (את ירמיהו) ומגנה אותו ואומר לו הרכין ראשך על הטיט שמא תבא שינה לעיניך פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, איש שלום קל:. —  *ועם ש"ע, תפלה של ראש וכדו':  תפלה של יד אינה מעבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד מנח' ד א.  המעבר והמזרה והמגוב וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של מתכת כלים יד ז. —  כֹּבֶד ראש, רצינות:  אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ברכ' ה א.  ועי' כֹּבֶד. —  *קלות ראש:  שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה אב' ג יג.  ועי' קַלּוּת. —  *בת ראש, בבת ראש:  המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו והזורקו בבת ראש מטמא בגדים ר' שמעון, ספרא ויס, אחרי, פרשה ה.  ועי' בַּת אַחַת. —  *ובלשון שבועה:  היה חייב לחבירו שבועה ואמר לו דור לי בחיי ראשך סנה' ג ב.  חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך וכו' רבי יוסי, ברכ' ג..  חיי ראשך אדוני, אני הייתי מחמש מאות שפחות של אמה של ריבה זו אדר"נ יז.  אמר לו המלך (אחשורוש להמן) חי ראשי ומלכותי לך נאה לעשות כן פדר"א נ, ועי' דַיִּים. —  *ובקריאת צער:  אם שמע להם מוטב, ואם לאו אוי לו ולראשו שם טו. —  *ובברכה: אמר לו (גר אחד להלל) כל הברכות שבתורה ינוחו על ראשך, שאם היית כשמאי לא באתי להקהל בישראל אדר"נ טו. —  *ראשו ורֻבּוֹ, ראש האדם ורֹב גפו:  לא יעמוד האדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים וכו' אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה ערוב' י ו.  מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין סכה ב ז.  האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים, כיון שהכניס האחד ראשו ורובו זכה בחלקו פסח' ח ג. —  *תִּלּוּי ראש, כמו הרמת ראש1:  נחית, רבי יהושע אומר, נ'פלאות עשית להם, ח'ירות נתת להם, י'מינך תושיע אותם, ת'לוי ראש נתת להם ע"י משה ואהרן מד"ר במד' כג.  ומרים ראשי, הייתי חייב הרמת ראש ונתת לי תלוי ראש ע"י נתן הנביא שאמר גם ה' העביר חטאתך לא תמות2 תנחומא תשא ד; וכעין זה שם בובר, 106; פסיק' ר"כ, י:.  שאו את ראש כל עדת בני ישראל, אמר הקדוש ברוך הוא במקור נשמטה המלה "הוא" לישראל, לא חבבתי אומה יותר מכם לכך נתתי לכם תלוי ראש כשם שאני יש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר לך ה' הגדולה וכו' והמתנשא לכל לראש, לפיכך נתתי לכם תלוי ראש שנאמר שאו את ראש תנחו' במד' ח. —  ובצרופים עם פעלים, שהמלה ראש באה בהם כנושא:  שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין1 וכו' עיקרן מלבין וראשן משחיר נגע' ד ד.  חזר הראש והזקן ונקרחו וכו' הרי אלו מיטמאין בנגעים שם ו ח. —  *וכשהמלה ראש באה כמֻשא— , העגיל את הראש:  אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה אהל' ז ד. —  *הקל את ראשו, נהג קלות ראש:  לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח ברכ' ט ה.  לא ישא אדם ויתן עם הגוי ולא יקל עמו את ראשו תוספת' ע"ז א ב. —  *חש בראשו, חשש בראשו או את ראשו— , הרגיש כאב בראשו2:  חש בראשו יעסוק בתורה ערוב' נד..  התומים הללו אם חשש אחד בראשו חבירו מרגיש מד"ר שמות ב.  למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחד לרפאותו, כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך שם במד' כג.  אחשורוש, שכל מי שזוכרו חושש את ראשו שם אסתר א, ויהי בימי. —  *הכחיש את הראש:  (אחשורוש,) שהכחיש ראשן של ישראל בצום ותעניות ר' ברכיה, שם שם. —  *התיז את ראשו:  מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה, ר' יהודה אומר ניוול הוא זה אלא מניחין את ראשו על הסדן וקוצץ בקופיץ סנה' ז ג.  התיז את הראש בבת אחת פסולה חול' ב ג. — *הטיח את ראשו לכותל, חבט אותו בכתל:  התחיל (רבן גמליאל) מטיח ראשו לכותל וכו' מדר"ר בראש' ב. — *הכניס ראשו בין שני הרים גדולים, הכניס ראשו בין המחלקת:  א"ל רבן גמליאל, עקיבא, עד מתי אתה מכניס את ראשך בין המחלוקת ברכ' מז..  מפני מה אתם מכניסין ראשי בין ב' הרים גדולים, בין ב' מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל ר' יהושע, יבמ' טו:. — *הכניס את ראשו לקולר פנוי, הביא את עצמו בצרה:  לקסטוריי' שהיתה עוברת וראה קולר פנוי והכניסה את ראשה לתוכו רשב"ל, ירוש' נדר' ט א. —  *פסע על ראשי עם קדוש:  מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש אבדן לר' ישמעאל בר' יוסי, יבמ' קה:.  ועי' פָּסַע. — *וראש הצמח, ראש לפת, שום, בצל, וכדו', חלק זה של הצמח הדומה לראש1:  לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול כלא' ג א.  הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש לפת ל' ליטרי' של ציפורי ומעשה שקינן שועל בראש הלפת ספרי דבר' שיז.  כל מיני ירקות יפין לחלום חוץ מראשי לפתות ברכ' נז:.  וקראת לשבת עונג, במה מענגו וכו' בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין בשם רב, שבת קיח:. וילפת, אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות סנה' יט:. לא יאכל אדם שום ובצל מראשו אלא מעליו כלה רבתי י. —  *וראשי בשמים2: הקושט והחמס וראשי בשמים וכו' נלקחין בכסף מעשר עקצ' ג ה. — *ובכלל במשמ' קצה הדבר, חלקו העליון או הקדמי:  האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך ברכ' ב ד.  איזהו לקט, הנושר בשעת הקצירה וכו' תוך היד ותוך המגל לעניים וכו' ראש היד וראש המגל ר' ישמעאל אומר לעניים פאה ד י.  שבלת שבקציר וראשה מגיע לקמה, אם נקצרת עם הקמה הרי היא של בעל הבית שם ה ב; עדי' ב ד.  התוכף תכיפה אחת אין בה משום כלאים וכו' עשה שני ראשיה לצד אחד חיבור כלא' ט י.  לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה שבת ב ד.  דבק כדי ליתן בראש השבשבת שם ח ד.  זכוכית כדי לגרוד בו ראש הכרכר שם שם ו. קנה של זיתים, אם יש קשר בראשו מקבל טומאה שם יז ג.  נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס הרי זה עירוב ערוב' ג ג.  כותל שבין שתי חצרות וכו' היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין שם ז ב.  היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו וכ' גוללו אצלו שם י ג.  נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר שם שם י.  כל הנאכל בשור הגדול יאכל בגדי הרך וראשי כנפים והסחוסים פסח' ז יא.  העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה וכו' בראש האילן או על גבי גמל כשרה סכה ב ג.  לולב וכו' נקטם ראשו נפרצו עליו פסול שם ג א.  ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח וראשיהן כפופין ע"ג המזבח שם ד ה.  ומנורות של זהב היו שם וד' ספלים של זהב בראשיהן שם ה ב. עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל גט' ה ח. חתמו עדים בראש הדף וכו' פסול, הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין שם ט ז.  הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים משלם נזק שלם ב"ק ב ג.  עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס ב"מ ז י.  ידה (של הרצועה) טפח ורחבה טפח וראשה מגעת ע"פ כרסו מכו' ג יג.  קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, רבי יוסי אומר כאלו נשחטו בצפון זבח' ו א.  איזה היתר, שקמצו מבורץ, וחסר, שקמצו בראשי אצבעותיו מנח' ט ב.  ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן מנח' יא ו.  נפגם הזנב וכו' או שהיה ראש הזנב מפציל עצם בכורות ו ה.  סידר המערכה גדולה מזרחה וכו' ראשי הגיזרין הפנימיים היו נוגעים בתפוח תמיד ב ד.  ארבע לשכות היו בבית המוקד וכו' שתים בקדש ושתים בחול וראשי פספסין מבדילין בין קדש לחול מדות א ו.  קבע שלשה מסמרין בארץ להיות שופת עליהן הקדרה, אף על פי שעשה בראשו מקום שתהא הקדרה יושבת, טהורה כלים ו א.  הסייף והסכין והפגיון והרומח וכו' שנחלקו הרי אלו טמאין, רבי יוסי אומר, הסמוך ליד טמא והסמוך לראש טהור שם יג א.  מקל שעש' בראשו מסמרת וכו' טמא שם יד ב.  מחצלת וכו', המתיר ראשי המעדנין טהורה שם כ ז.  שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא שם כב ג.  קורה וכו' עשה ראשה גולל לקבר אין טמא אלא עד ארבעה טפחים אהל' טו ח.  עשרים וארבעה ראשי איברין באדם שאין מיטמאין משום מחיה, ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש הגויה וראשי הדדים שבאשה נגע' ו ז.  מי שהיתה בו בהרת וכו' בראש הערלה ימול שם ז ה.  נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון והקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של שניה שם יד א.  וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל פרה ג ג.  שתי שערות האמורות בפרה וכו' כדי לכוף ראשן לעיקרן נדה ו יב.  הרואה כתם וכו' על עקבה ועל ראש גודלה טמאה שם ח א.  א"ל הקב"ה, משה, אין אתה יודע מה לעשות, אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשין מד"ר דבר' ז. —  וראש תּוֹר, חלק בולט, זוית מחֻדדת ובולטת של שדה וכדו'1:  היה ראש תור חטים נכנס בתוך של אחרים מותר כלא' ב ז.  היה ראש תור ירק נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר שם ג ג.  הקמרון שלה (של השדה) בזמן שהוא קבוע חבור לה ונמדד עמה וכו' כיצד מודדין אותו, ראש תור כלים יח ב.  אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב, ויעמידנו (אותו טפח) כנגד ראש תור סוכה ז.; וכעין זה ב"ב סב.. —  *וראש שורה שבשדה:  ראשי שורות העומד שכנגדו מוכיח וכו' ואלו הן ראשי שורות, שנים שהתחילו מאמצע השורה זה פניו לצפון וזה פניו לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם, את שלפניהם שכחה ואת שלאחריהם אינו שכחה, יחיד שהתחיל בראש השורה ושכח לפניו ולאחריו, שלפניו אינו שכחה וכו' פאה ו ג-ד. — *ראשי אותיות, ראשי תיבות:  אמר לו הקב"ה (ליוד שנטל משרי) לשעבר הייתה בשמה של נקבה ובסוף האותיות עכשיו אני נותנך בשם זכר ובראש האותיות ויקרא משה להושע בן נון יהושע ר' יהושע בן קרחה, מד"ר בראש' מז.  טול ראשי אותיות של ראשי שבטים ואתה עומד על מנינם, ריש דראובן תרין מאוון אלפין, שי"ן דשמעון וכו' נו"ן דנפתלי וכו' פסיק ר"כ, שקלים, בובר יז:.  הלה' תגמלו זאת, הה"א רחוקה מן השם למה שהוא סיום חתימתו של משה, קח ראשי תיבות של פסוקים עד ה' מהלה', כגון ה' מהאזינו וי' מיערף כ' מכי שם ה' אקרא ה' מהצור שי"ן משחת לו ה' מהלה', ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין משה תנחו' האזינו ה. — *ראשי פסוקים, במשמ' אף פסוקים בודדים, פסוק פסוק לעצמו:  התינוקות מתקינין להן ראשי פסוקיהן לאור הנר רשב"ג, ירוש' שבת א ד.  ויבינו במקרא זה המסרת וכו' ויש אומר' אילו ראשי פסוקים שם מגי' ד א.  לא ראשו של פסוק הזה סופו ולא סופו ראשו ר' שמואל בר נחמן, מד"ר בראש' נג.  ועי' פָּסוּק. —  ראש פרק, ראשי פרקים:  שאם יושב אדם י"ח חודש ואינו חוזר בה (בתורה), נמצא משכח ראשי פרקים, כ"ד חודש ואינו חוזר בה, נמצא משכח ראשי מסכתותיו, ומתוך שאומר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכמים זה בזה ומשכח ראשי פרקים וראשי מסכתותיו סוף שיושב ודומם אלישע בן אבויה, אדר"נ כ"ד.  ועי' פֶּרֶק. — *ראשו של ענין:  החכם עיניו בראשו וכו' עד שהחכם בראשו של ענין הוא יודע מה יש בסופו מד"ר קהל' ב, החכם. —  וראש, ראש משמר, ראש בית אב, ראש בית דין, ראש הכנסת, ראש המעמד, הנשיא, החשוב שבחבורה:  הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו וכו' ראש בית אב אומר לו, אישי כהן גדול, הגבה שמאלך יומא ד א.  חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן שם ז א; סוטה ז ז, שם ח.  ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש ר"ה ב ז.  הוי קל לראש ונוח לתשחורת ר' ישמעאל, אב' ג יב.  ועי' קַל.  וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשערי מזרח תמיד ה ו.  וסגן קודם לראש המשמר וראש המשמר קודם לראש בית אב וראש בית אב קודם לאמרכל וכו' תוספת' הור' ב י.  הכל הולך אחר הראש, אימתי בזמן שהרועה תועה הצאן תועים אחריו פדר"א מב. —  *וראש העיר:  כל מקום שהיו (המרגלים) נכנסים הייתי עושה לראש העיר1 למות וכיון שהיו נכנסין מוצאין כל בני העיר מטפלים עם ראש העיר תנחו' בובר, הוספה לשלח י. —  *ראש גולה2, הראש שהיה ממונה על היהודים בבבל:  אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש הגולה שבבל ונשיא שבארץ ישראל סנה' לח..  רמז לו (המלאך ליעקב) שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל חול' סב. —  *ראש ישיבה3, ראש לבני כלה:  הנכנס לאגם בחלום נעשה ראש ישיבה, ליער נעשה ראש לבני כלה ברכ' נז.. —  ראש גדר4:  חס ושלום, לא נתנדה ר' עקיבה, אלא ראש גדר היה ושלח רבן גמליאל והעבירו מראשיתו ר' יהודה הנחתום, ר"ה א ו.  ועי' רָאשׁוּת. —  *ראש המדברים בכל מקום:  פתח ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד התורה ודרש וכו' ברכ' סג:.  נענה ר' יהודה בר' אילעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר וכו' שבת לג:.  ואמאי קרו ליה ראש המדברים בכל מקום, דיתבי ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון וכו' פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו וכו' אמרו, יהודה שעילה יתעלה שם שם.  פתח ר' יהודה בר אילעאי ראש המדברים בכל מקום אמר וכו' מנח' קג:. —  *וראש חוּלָה:  עתיד הקב"ה לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא, מה טעמא, שיתו לבבכם לחילה, לחולה כתיב ירוש' מגי' ב ג ומד"ר שה"ש, לריח.  ועי' חוּלָה. —  ובהשאלה:  וכי מה ראה בשור לעשותו ראש לקרבנות תנחו' אמור טו. —  תה"פ, *בְּרֹאשׁ:  מיד הושיבוהוה (את הלל) בראש ומינוהו נשיא עליהם פסח' סו..  ויאמר ממוכן וכו' אמר רב כהנא מכאן שההדיוט קופץ בראש כתוב' קג:.  למטרונא שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, בדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש, מה עשה המלך, עשה סעודה והושיבו בראש ר' לוי, תנחו' אמור יא.  —  מראש דבר ועד ראשו, מראש ועד סוף, מקצה לקצה:  שדהו זרועה ירק והוא מבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' ישמעאל אומר, עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו כלא' ג ג.  חריץ שהוא עובר בכרם וכו' אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים וכו' ר' אליעזר בן יעקב, שם ה ג. —  קלני מראשי:  בשעה שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת (כביכול) קלני מראשי קלני מזרועי רבי מאיר, סנה' ו ה.  ועי' קַלְנִי. —  *נמצא עומד למעלה מראשי:  לאשתו של בולדריס שהיתה מקשטת עצמה בפני שכינת' אמרו שכינתה, בעליך אינו כאן, מפני מה את מקשטת עצמך, אמרה להון, בעלי מלח הוא, אם יזדמן לו מעט רוח תכף יהא ונמצא עומד למעלה מראשי1 וכו' בר קפרא ור' יצחק בר קפרא, מד"ר קהל' ג, בכל עת. —  *ראש בראש, מדה במדה, מדה כנגד מדה:  והם ירצו את עונם יען וביען וכי ראש בראש פרעתי מהם מישראל והלא לא פרעתי מהם אלא אחת ממאה שחטאו לפני, א"כ למה נאמר יען וביען וכו' ספרא ויס בחוקותי פרק ח, קיב:. —  *ובבנין, ראש במשמ' עמוד,  שהפתין מֻנח עליו1:  בית הבנוי ראש ופתין, נראה (הנגע) בראש נוטל את כולו רבי אליעזר, נגע' יג ב. —  *וביחס לזמן, ראש השנה:  נולד וכו' שני ימים טובים של ראש השנה נימול לשנים עשר שבת יט ה.  ארבעה ראשי שנים הם, באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה וכו' באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות, באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי ב"ש, בה"א בחמשה עשר בו ר"ה א א. —  *ראש השנה של עולם, ר"ה לפי בריאת העולם, א בתשרי:  הביא שליש קודם ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר, לאחר ראש השנה של עולם מתעשר לבא ר' יסא, ירוש' שביע' ה א. —  *ראש השנה, שם מסכת בסדר מועד שעקרה הלכות קביעת שנים: —  *ראש חדש:  הגיע ראש חדש כסלו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות תענ' א ה  אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים שם ב י.  ראש חדש אדר שחל להיות בשבת קורין בפרשת שקלים מגי' ג ד. —  *ובהשמטת המלה חדש:  קונם יין שאיני טועם וכו' עד ראש אדר, עד ראש אדר הראשון, עד סוף אדר, עד סוף אדר הראשון נדר' ח ה.2 —  ובסהמ"א:  בין שכתבם ראש ישיבה ובין שלא כתבם קטעי כ"י של וכוח בן מאיר, JQR NS V, 1925, עמ' 546.  הנם כתובים על ספר דברי הימים לראשי הישיבות רסע"ג, גוף ספר המועדים, סעדינא שכטר, יו.  התלמידים ישבו בחדר ראש ישיבת סורא ודנו עמו שו"ת הגאו' מן הגני', 422.  ועי' יְשִׁיבָה.  כי האסופות הם שמות ראשי המסמרות ולכן דימה החכם דברי חכמים למסמרות הנטועים הראשים ולא ליתר המסמרות אשר אין להם אסופות דונש, תשובות על מנחם, אסופות 44.  ואני שב על ראש הענין ואומר וכו' ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ד, לב..  לפתוח ראשון, בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש רש"י, גיט' נט:.  חולי כאב הראש הבא מחמת דם הוא, שם סח:.  לאמורא, שהיה עומד בפני רב ומשמיע לרבים מה שראש הדרשה לוחש לו הוא, חול' טו..  ובראש של כלם רבי דניאל בן חסדאי הנקרא ראש גלות מסעות ר' בנימין, גרינהוט, 56.  ועי' גָּלוּת.  החכם עיניו בראשו, זה אברהם אבינו שהיה מסתכל לעמוד על ראשו שלעולם מדה"ג, בראש' יב א, מרגליות, ריא.  ראש צאנו שלאברהם היה (האיל) ויצחק שמו ולא הכירו וכו' שם שם שנו.  ויחלש יהושע את עמלק, ר' יהושע אומר שירד וחתך ראשי גבורים העומדין בראשי שורות שם שמות יז יג, הופמן 183.  מנין שסופו לבקש ראש ההלכה ואינו מוצא וכו' ומנין שסופו לבקש ראש הפרק ואינו מוצא וכו' ומנין שסופו לבקש ראש המסכת ואינו מוצא שם דבר' ד ט, הסגלה, 40.   נטיית הכאב למאוחר הראש נרבוני, אר"ח, כ"י ביה"מ שכטר, בחליי הראש ב ג א.  אבל אחרי אשר למצוא חפץ להשיג איל ולהוסיף עילוי ותילוי ראש לא חמלת תת בברותי ראש וכו' ר"י בדרשי, בחינות עולם טז.  ואם מכרו השדה במס שעל הראש ה"ז אינו ממכר שו"ע חו"מ שסט ט. —  °וראש דברים, ראשי דברים, סכום קצר של עקר הדברים:  וכבר חברנו ממנו הֵנה ראש דברים2 ר"ש א"ת, מו"נ ב כא. —  °בית ראש עי' בַּיִת. —  °מן הראש, ממחשבת עצמו, משכלו:  מדוע תאמר שאתה מעתיק מס' ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב יוחסין א, 89. —  ואמר המשורר:  ואל תתלה בדבר ראש אהבים, תהי נצל בסוף מריב ואיבות ר"ש הנגיד, בן משלי רצח, ששון, קנב.  ירא את האלהים ראש לחכמה והראשית לכל דבר יקרה הוא, שם תקעא, שם קפז.  אם נפשך תקריב לאל שדי הלא לעשרונים שנים אתה כי מעשה אשת נעוריך עלי ראשך כלוית חן וכבוד תתה אלעזר בן יעקב הבבלי, אם נפשך, ברודי, כח.  היה ראש או היה זנב בתבל ובינוני חדל מהיות לעולם הוא, היה, שם, נא. —  °וראש הקהל, הגליל, המדינה, הארץ, הפרנס והמנהיג:  שאם באיזה קהלה יבא שום אדם ויגלה לאיזה ראש הקהל איך ששום בר ישראל מתחיל להתעסק בדברים האסורים, אז יתאספו ראשי ומנהיגי אותה הקהלה ויציע דבריו אותו הראש בפניהם וכו' ואם יתברר להם שאמת נכון הדבר, אז הם חייבים לעמוד נגד אותו המהרס וכו' ואם אי אפשר להם לבדם למחות, אז יצרפו אליהם ראשי אותו הגליל, ואם גם להם אי אפשר למחות אז יקריבו הדבר לפני ראשי ג' ארצות וכו' פנקס ועד ארבע ארצות, י. היילפרין, 12.  וזולת זה עוד עונשים קשים יושת עליו, כפי ראות עיני ראשי המדינו' יצ"ו שם, 13. —  °ובחידות לשון, וראש במשמ' האות הראשונה במלה, ואמר המשורר:  ושם ראשו וסופו אם אבל מחציתו אב אלעזר בן יעקב הבבלי, חידה על השם אברם, ברודי, קיא.  התדע שם אשר ראשו בחברון ורגליו ירדו עמקי נהרים1 הוא, על דן, שם, קיב.  קחה לך נון והפכהו ותוציא לאורה תעלומי תעלומות ותמצא ראש כראש כשדים כפשטם ורגלים כרגלי הבהמות2 הוא, על גד, שם, קיג. —  °וראש במשמ' האות רֵישׁ, ואמר המשורר:  ערם הולך בלי לבוש ועלי ראשו הודו, ואם חכם ונבון הוא ישרוק ויקבוץ לצידו3 ראב"ע, ערם הולך, כהנא א, 98. — °ובפילוספיה, ראש, מ"ר ראשים, במשמ' ראשי ענינים שדבר מן הדברים מתחלק לפיהם בחלוקה הגיונית4 :וחכמי המחקר וכו' אמרו שכל היוצאים לידי מעשה הם נחלקים בעמידתם בכח לשלשה ראשים, והם חומר וצורה ואפס ראב"ח, מגלה המגלה, 5.  והתהפך הראשים1 ר"ל שוב העצם מקרה והמקרה עצם ר"ש א"ת, מו"נ ג טו. —  °וראש, במשמ' כלל ראשי, כלל שאין למעלה ממנו:  וחכמי המחקר מצאו כל דברי הגופות שהם ז' והם ראשים, כללים אין למעלה מהם ראב"ע, פרוש שמות כ א. — °ראש ממון2, קרן:  ישבע שמעון שבועת השותפין כי לא נשכר באותה סחורה וכי על מה שנתן לראובן אינו אלא ראש ממון ואין לו שכר שו"ת הרי"ף עא.  ונותן ראש הממון בעינו שלם אם לא עלה בו הפסד יותר מריוח ספר השטרות לר"י ברצלוני, 112.  שאם נותן אדם לחבירו מאה דינרין ליקח פרקמטיא בהן והתנה עמו שכל מה שירויח עד כדי ראש הממון נוטל אותן בשכירותו וכו' שם, 115.  ואין בדבר הפרש בין חנוני ובין זולתו יש להם שכר אם לא היה ראש ממון ביניהם אבל אם הטיל זה לכיס ואפי' הטיל זה הרבה וזה מעט אין לו שכירות שם, 116.  בראשו' הוא הקרן, ראש הממון  רש"י, ויקר' ה כד.  הוציא לה העשרים דינרי זהב מראש ממון תשב"ץ ד ל.  ועתה אקח מראש ממון השלש מאות פרחים זהב ואם ישאר איזה ריוח יהיה בינינו שו"ת ר"מ אלשיך קטו. —  *וראש הכיס, ראש הממון בעסקי שתפות:  וכן לענין ראש הכיס אם יש עדים או הוראה כי נתן לו השב ישיבנו רס"ג, תשובות גאוני מו"מ צא. — °ובלשון שבועה:  אמור לרב שיבא אלי והנני מבטיחו על ראשי שלא יקבל הזק שלשלת הקבלה ויניציאה 1587, מט., מובא אצל א. אפשטין Die nach Raschi benannten Gabäude in Worms.  חי נפשי הוי כמו חיי ראשי בו קללה ואין בו שום שבועה הלכות קטנות לר"י אלגזי א קד, נד..  ואם אדם ישבע בראש מלך בשר ודם ולא יקים דברו הוא בן מות מנוה"מ ב א ב ב.  אמור לי באהבתך הנאמנה בחי ראשך אם יוכל עין המשכיל להפריד מאלוקות חלק רמח"ל, חוקר ומקבל, 3. —  °הַדָּרַת הראש, מעשה המַּדִּיר אדם במלים דור לי בחיי ראשך:  דחרם סתם והדרת ראש לא מהניא בנאמנות (בשם רב האי, מובא בטוחו"מ עא).  שלא יהא כח ביד היתומים לעולם להשביעו שום שבועה קלה וחמורה ולא להחרימו אפי' חרם סתם ואפי' הדרת הראש בשביל אפטרופסות זה ספר השטרות לר"י ברצלוני, 7.  ולא נותר לי עליו לא שבועה ולא חרם סתם ולא הדרת הראש שם, 60.  וכל זמן ששכר משכונה זו יוצא מתחת יד פלוני הוא והבאים מכחו כשני עדים ברורים בלא חרם ובלא שבועה בלא הדרת ראש שם, 64.  מכיון שפסק הדין על עצמו לפני ב"ד שאמר דור לי וכו' והלה קבלו אפי' קודם הדרת הראש נמוקי יוסף על הרי"ף, סנה' פרק ג, ד..  שזה נותן מה שתובע ממנו ע"פ אבא במקור נשמטה המלה 'אבא' ואביך או בהדרת הראש שם שם.  בשלמא מתני' דהוה חייב לו שבועה ומאמינו בהדרת הראש דלא חשיבא מידי וכו' שם שם.  ולא יתבע ממנו לא שבועה ולא חרם סתם ולא הדרת ראש פחד יצחק, ערך מעביר נחלה קסא. —  °ובתכונה:  והן נקראות נקודות היושר מפני שהיום והלילה שוים בהם בכל מקום, האחת ראש טלה וכו' והשנית ראש מאזנים וכו' ושתי נקודות המרחק הגדול אשר גלגל המזלות מתרחק מגלגל המישור נקראין נקודות התמורה, האחת ראש סרטן שהיום בה מגיע לסוף ארכו וכו' והשנית ראש גדי אשר הלילה בו מגעת לסוף ארכה ראב"ח הנשיא, ספר העבור א ב, 10.  והי"ח ראש הסוס וכוכביו ד ראב"ע, ראשית חכמה א.  הנקודה שממנה יתחיל הירח לנטות לצפון השמש היא הנקראת ראש רמב"ם, קדה"ח טז א.  אם מצאת הירח עם הראש או עם הזנב במעלה אחת בחלק אחד תדע שאין הירח נוטה לא לצפון השמש או לדרומה שם שם ז.  ובעת שתהיה השמש בנקודה אחת משתי נקודות הנקראות ראש וזנב והלבנה בנקודה אחרת תלקה הלבנה כולה ר"י עקנין, אבות ב טז.  וירוץ (הירח) בחצי הגלגל הנוטה אל צפון הדומה תקרא ע"ד פרט ראש התנין ר"י הישראלי, יסוד עולם ג ח. —  °ראשי הבריח, קצות הקֹטר, קטבים:  שהקו ההולך מצד אחד של הכדור או הגלגל ועובר על המרכז ויוצא אל העבר השני הוא יקרא בריח לפי שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה וחכמי המחקר קראוהו קוטר וכו' ושתי הנקודות של ראשי הבריח או הקוטר הן צירי העולם האחד ציר הצפוני והשני ציר הדרומי והמחקרים קוראים לו קוטב הצפוני וקוטב הדרומי דוד גנז, נחמד ונעים, כא. —  °וראש במשמ' חלק גבֹה מן היבשה הנכנס לים, Vorgebirge; cap; cape:  הראש תקוה טובה והראש אגואילא"ס קצות אפריקא דרומית ר"ש בלוך, שבילי עולם ב, מח:.  אורך ארץ ממלכתו כ"ה פרסה מהראש (קאפ ונקראת כן על שם שהיבשה הגבוהה נמשכת ונכנסת בים ועושה ראש) שם ג, נא:. — °ונוהגים בדבור ובספרות הצרופים:  ראש גשר (במלחמה), יושב ראש1 (באספה), שבר את הראש (חשב הרבה), בראש ובראשונה (ראשית כל).