פ"ע, רֹבֶצֶת, שָׁטַף ונזל, בכנוי התהום השופעת, fliessen, strömen; couler; to flow:  ברכת שמים מעל וברכת תהום רֹבֶצֶת1 תחת ברכת שדים ורחם בראש' מט כה.  מברכת יי' ארצו ממגד שמים מעל ומתהום רֹבֶצֶת תחת דבר' לג יג.

—  פִע', *רִבֵּץ, רִבֵּץ מים, במים או (ב)משקים אחרים על שדה, על צמחים או בחדר, הזיל והזה אותם, וגם בלי מֻשא, כבד ורבץ לפני אדם, sprengen, ausgiessen; répandre, verser; to sprinkle, water:  המגפף והמנשק והמכבד ווהמרבץ והמרחיץ וכו' עובר בלא תעשה סנה' ז ו.  נאמן עם הארץ לומר כבשין אלו כבשתים בטהרה ולא ריבצתי עליהם את המשקין תוספת' ע"ז ד יא.  שום בעל בכי טמא מפני שמרבצין עליו במים ואחר כך קולעין אותו חילפתא בן קוינא, שם מכשיר' ג ג.  המרבץ אלונתית בתוך ביתו אינו צריך לברך רב, ירוש' ברכ' ו ו.  מים שנתגלו לא ירבץ בהן בתוך ביתו ולא ישפכם ברשות הרבים וכו' שם תרומ' ח ה.  מרבצין2 בעפר לבן ר' שמעון, ירוש' שביע' ב י.  ויברך יי' את עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ"ו ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, ברכ' סג:.  מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה וכו' ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה נדר' מ..  ורִבֵּץ האל או הענן טל:  וכן מצינו שהיו ישראל עומדין לפני הר סיני וכו' אמר להן הקב"ה ענני כבוד רבצו טל לפני בני וכו' והקב"ה מרביץ לפניהם טללים וגשמים תוספת' ערכ' א י. —  ורִבֵּץ בית או חדר, רבץ בתוכו מים, ואף בלי מֻשא מפֹרש:  המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטננו, אם מחמת המים בכי  יותן מכשיר' ג ד.  המרבץ את גרנו אינו חושש שמא נתן בה חטים וטננו שם שם ה.  אשה פיקחת מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת ר' חייא בר אשי, ירוש' שבת ב ז.  מים שנתגלו הרי זה לא ישפכם ברה"ר וכו' ולא ירבץ בהן את הבית ב"ק קטו:.  כיבד וריבץ (את גגו) לאוצר מהו אביי, ב"ב כ:. —  ובהשאלה, רִבֵּץ תורה לתלמידים, הפיץ ולמד תורה:  תורה כמותו פלפלת, תורה כמותו לא ריבצת ב"מ פה:.  יעבץ, שיעץ וריבץ תורה בישראל תמורה טז:1. —  ובסהמ"א:  שמענו מזו שתרביץ זה מותר לרבצו בחולו של מועד הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 132.  כיבד בעל הבית ורבץ עלייתו רמב"ם, שכנים ט יג.  זכה יתרו שיצאו מבניו מרבצין גדולי תורה בישראל מדה"ג שמות יח כז, הופמן, 200. —  ואמר המשורר:  ועל הרב אשר למד ורבץ דת יהודייה ר"ש הנגיד, הבמות, בן תהלים יא, ששון, יב. —  °ורִבֵּץ תינוקות לפניו, לִמד אותם, ואמר הפיטן:  בן קיש הקיש דלתות בית הספר ויכס שק וישב על האפר, רבץ תינוקות לפניו שלשת ימים צמים ומכפנים בקול יעקב לחלוש ידי עז פנים מנחם בן מכיר, אדם בקום, סליח' תענ' אסתר.

— פֻע, *רֻבַּץ, —  מְרֻבָּץ במים, במעינות, בדם, שרבצו אותו:  ומתהום רובצת תחת, מלמד שהיתה מרובצת במעינות ספרי דבר' שנג.  היה (ירמיה) הולך ורואה את השביל מלא דם והארץ מרובצת בדם הרוגיה מכאן ומכאן פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, איש-שלום, קלא:. —  ובסהמ"א:  אין מכניסין פועלין בשדה לקוצרה כשהיא מטופחת ומרובצת ממים ר"י בן מלכי צדק, פאה ה ג.

—  הִפע', *הִרְבִּיץ, —  כמו פִּע': ומרביצין1 בעפר לבן ר' שמעון, שביע' ב י.  המרביץ את שדהו עד שלא נכנסו עניים לתוכו אם היה היזקו מרובה על של עניים מותר תוספת' פאה ב כ.  מים מגולין וכו' לא ירביץ2 בהן את הבית שם תרומ' ז יד.  מרביצין שדה בערב שביעית כדי שתעלה ירקות בשביעית שם שביע' ב א.  והמכבד והמרביץ3 וכו' בשבת חייב חטאת שם שבת ט יג.  מרביצין מים על גבי פשתן מפני העקרב שם מו"ק א ו.  ולא ירביץ חנוני בחנותו יין ושמן מפני שגונב דעת הבריות שם ב"מ ג כז.  אבל המגפף והמנשק, המכביד והמרביץ4 והמלביש והמנעיל והמעטף הרי אילו באזהרה שם סנה' י ג.  חגבים והקופרין מן הפתק ומן האוצר ומן הספינה הרי אלו מותרין ואם היו נמכרין בסלילה לפני חנוני הרי אלו אסורין מפני שמרביצין עליהן יין כדי שיהו יפין למראית העין שם ע"ז ד יב.  המרביץ את ביתו במים טמאין ונתן בו שובלין וטננו, אם יש עליהם משקה טופח הרי זה בכי יותן שם מכשיר' ב ג. ומרביצים שדהו (של האבל) משתגיע עונת מים שלו רב ששת בריה דרב אידי, מו"ק יא:. מכבדין ומרביצין בבית האבל ת"ר, שם כז..  למלך בשר ודם שנכנס למדינה מכבדין אותה ומרביצין אותה ומעטרין אותה מד"ר שמות כט.  (אדם שנכנסה בו רוח תזזית) מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליה מים והיא בורחת שם במד' יט. —  והִרְבִּּיץ השור גללים ,הטיל גללים:  ראשו (של הפר) לדרום ופניו למערב וכו' שמא ירביץ גללים יומא לו..  מאי רבץ, שהרביץ גללים ונטנפו כליו של בעל הבית רב פפא, ב"ק מח.. —  ובסהמ"א:  בתי כנסיות ובתי מדרשות נוהגין בהן כבוד ומכבדים אותן ומרביצין אותן רמב"ם, תפלה, יא ה. —  *והִרְבִּיץ תורה, כמו רִבֵּץ תורה, הפיץ אותה:  ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעים בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכ"ו מגי' כט.. —  ובסהמ"א: הרביץ תורה בישראל ומרביצי תורה כן קראו בעלי ישיבה שיש להם תלמידים רבים בתלמוד ותמהתי איך לקחו זה הלשון על הרוב אינו בא רק על בעלי חיים שאינם מדברים ובפרט בספרד היו נוהגין לקרא אותם מרביצי תורה ולשאר הרבנים היו קוראים חכמים סתם ר"א בחור, תשבי, רבץ.

—  הִתפ', *הִתְרַבֵּץ, כמו פֻע': הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מלאה מים ורוחץ פניו בזוית זו, ידיו בזוית זו, רגליו בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו שבת צה.. —  ובסהמ"א:  וכשירד יורה בחשון וכסליו והשדה מתרבצת ותתיבש בטבת חורשין אותה וזורעין אותה ערוך ערך תרבץ.  תרביצא, ראשית הושט, ומשקה, וחצר, ומקום שנתרבץ במים צמח דוד, תרביצא, נכריות, רלה..

—  נִפע', נִרְבַּץ, —  נרטב:  ואין ירק מצליח אלא בקרקע נרבצת, בארץ לחה רש"י, ב"מ קו:, ד"ה איסתכר.