רֵבֶץ

ש"ז, כנ' רִבְצָהּ, רִבְצָם, — מקום שרובצים בו בעלי חיים Lgersatätte; campement; place: בנוה תנים רִבְצָהּ1 חציר לקנה וגמא (ישע' לה ז). והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לְרֵבֶץ בקר (שם סה י). צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבום מהר אל גבעה הלכו שכחו רִבְצָם (ירמ' נ ו). — ואמר המשורר: והקו לכל פנה ענה, הלא הוא מעון רבצי (ר' יחיא אלצ'אהרי, ידידי, שירי תימן, 20).



1 [אלה דברי מנחת שי: כתב רש"י שם דבר הוא כמו מרביץ שהרי אינו מפיק ה"א עכ"ל, ובספרים שלנו הה"א במפיק וכו'.]

חיפוש במילון: