* 1, לא נמצא כך בתו"מ.

— הִתפ', *הִתְרַבְרֵב, — השתרר התגדל והתגאה, grosstun; se donner des airs, se vanter; to talk big, swagger: כי תשתרר עלינו גם השתרר, על מה את מתרברב עלינו, מה טובה עשית לנו (מד"ר במד' יח). — ובסהמ"א: זהו ת' רבתי שתתרברב להתמלא במילוי לשון תאיבה ותאוה (פענח רזא עה"ת, אמשט', ס:, שופטים). כי הת' רבתי הוא רמז שתתרברב ותיכתב במילואה בשלימות שם שם. — ואמר הפיטן: זלזול עיר הנדחת לשומה תל עולם לדור ודור תחרב, חזקו ידיכם לנקום בנקמת דם ברית על שניהם לבדם תתרברב (ר' יצחק בר ראובן, איסרה אתכם, אזהרות, יט.).

— פִע', רִבְרֵב, — רִבְרֵב את פלוני, נתן לו תאר רַב, רַבִּי או רַבַּן: והדורות הראשונים שהיו גדולים מאד לא היו צריכים לרברבם לא ברבן ולא ברבי ולא ברב (ערוך ערך אביי). ובנביאים היו חשובין וכו' ואין מרברבין אותן עם הזכרת שמותיהן (שם שם).