רִבְקָה

ש"נ, מ"ר רְבָקוֹת, — לולאת החבל שעל צואר בן הבקר או בני הבקר בעמדם ברפת, וגם קבֻצת בני בקר קשורים יחד בחבל1: ארבעה דיומדין וארבעה פשוטים גבהן עשרה טפחים ורחבן ששה ועבין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש בקר (ר' מאיר, עירוב' ב א). וכמה יהא ביניהם, כמלוא שתי רבקות שהן של שלש שלוש בקר2 וישנן בעשר אמות (הוא, תוספת' שם ב ב) הכניסה (את הפרה) לרבקה ודשה עם אמה כשרה, ואם בשביל שתניק ותדוש פסולה (שם פרה ב ג). רבקה נכנסת ורבקה יוצאת (עירוב' יט.) — ובסהמ"א: דיכולין לעבור בה (במבוי) שתי  רבקות של ארבעה בקר כשפוגעות זו בזו אחת נכנסת ואחת יוצאת דהוי ניחא תשמישתה (הלבוש או"ח שמה ט). — ואמר הפיטן: נפשי בך בדקה כיונק נכנס לרבקה3 (אפרים בר יצחק, אלהי בך אחבק, זולת שבת ד אחה"פ). עגלה המלמדה, הכניסה לרבקה4 (יה אשר גאה, ערב' צו"כ, מחז' איטל' ב, עה.).



1 [משמ' זו של המלה יוצאת משמוש הפעל רַבַקַ ربق , שָׂם לולאת חבל על צואר הבהמה, ושם העצם רִבְק ربق , לולאת חבל על צואר הבהמה, בערב', וכעין זה פרש רש"י (פסח' כו.): קופלא (copula) בלעז שקושרין ד' פרות ביחד, ע"כ. וכן בארמ' שבתרגומ' ריבקא.]

2 [כך צ"ל וכך בכ"י ודפוס ראשון; בהוצ' צוק"מ: בקש.]

3 [עפ"י תוספת' פרה ב ג, עי' לעיל. בסדורים מנק': לָרְבֵקָה, לִרְבָקָה, אך בפיוטי ר' אפרים ב"ר יצחק הוצ' הברמן, ידיעות מכון שוקן ד', קלא: לְרִבְקָה.]

4 [מנק' לְרַבְּקָהּ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים