ש"נ, מ"ר רְבָקוֹת, — לולאת החבל שעל צואר בן הבקר או בני הבקר בעמדם ברפת, וגם קבֻצת בני בקר קשורים יחד בחבל1: ארבעה דיומדין וארבעה פשוטים גבהן עשרה טפחים ורחבן ששה ועבין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש בקר (ר' מאיר, עירוב' ב א). וכמה יהא ביניהם, כמלוא שתי רבקות שהן של שלש שלוש בקר2 וישנן בעשר אמות (הוא, תוספת' שם ב ב) הכניסה (את הפרה) לרבקה ודשה עם אמה כשרה, ואם בשביל שתניק ותדוש פסולה (שם פרה ב ג). רבקה נכנסת ורבקה יוצאת (עירוב' יט.) — ובסהמ"א: דיכולין לעבור בה (במבוי) שתי  רבקות של ארבעה בקר כשפוגעות זו בזו אחת נכנסת ואחת יוצאת דהוי ניחא תשמישתה (הלבוש או"ח שמה ט). — ואמר הפיטן: נפשי בך בדקה כיונק נכנס לרבקה3 (אפרים בר יצחק, אלהי בך אחבק, זולת שבת ד אחה"פ). עגלה המלמדה, הכניסה לרבקה4 (יה אשר גאה, ערב' צו"כ, מחז' איטל' ב, עה.).