רַבְרְבָן

° 1, ת"ז, — גדול, ואמר הפיטן: צרות רעות ונחש ועקרב רברבן2, צמאון וחסר כל משנה הדרבן (שלמה הבבלי, אמרנו נגזרנו, סליח' ד עשי"ת). ופום ממלל רברבנים היה לאבני דומים (שלמה בן יוסף הכהן, ה' ידין עמים, AJSL XXII, עמ' 163).



1 [עפ"י הארמ', שאמנם רַבְרְבָנִים בא בה כמ"ר של רברב, עי' דברי ע. לֵו בספר היובל של ד. הופמן, עמ' 135.]

2 [בהשפעת הכתוב: וארבע חיון רַבְרְבָן (דני' ז ג), ואמנם שם זו צורת מ"ר נק'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים