*, ש"נ, — זֻהמת תולעים1: מקווצין ומקפצין ומקטפין ומסתתין עד ראש השנה ונוטל את הרואה (תוספת' שביע' א יא). מזהמין את הנטיעות כו' מתניתא דרבי ברם כרבנין [אפי' בשביעית דתניא] מזהמין מתלעין בשביעית אבל לא במועד, כאן וכאן אין מגזמין, אבל נוטל הוא את הרואה2 (ירוש' שם ב ד).
1 [עי' בהערה הבאה.]
2 [א"מ לונץ בירושלמי למקום המובא פרש: אין מגזמין, אסור לחתוך את הקליפה של העץ בכדי לבוא עד מקום התולעת, אבל נוטל וכו' אפי' במועד מותר לו ליטול בידו את הרואה ר"ל תולעת הזוחלת על האילן ורואה אותו. ובהערה שם: ובעל הגיון אריה (לתוספתא) תמה על פירוש זה משום שאין להמאמר אבל וכו' שייכות למאמר ואין מגזמין שלפניו לפי פירושם שמגזמין הוא לקטוע את הנוף כדי שיוצא נופות הרבה סביבות הגיזום, אבל לפי פירושנו למלת מגזמין שמסכים עם המציאות (שהגנן מוכרח לפעמים לקטע קטעים שונים בקליפת העץ עד שהוא מוצא את מקום התולעת) נכון מאד ניגוד המאמר אבל וכו' כמו שפירשנו, ע"כ.