ב. רוּד

° 1, פ"ע, — כמו יָרַד: לשחת כרע בל בחשבו עלות לשחק וסר ממנו לבב אנוש ורד ממלוכה (יוסי בן יוסי, אהללה אלהי, מלכיות, מוס' ב' ר"ה). ראה בירח בול כי בו רד מבול ולא ידע כי קץ זבול באבו סבול (ר"א קליר, אמל ורבך, קרוב' פורים). זכור רד אל חנף להחניף ממלכת (הוא, זכור איש, קרוב' שבת זכור). כרסיס רד בראש תלול בקץ ראשון לטלול (הוא, אלים ביום מחסן, תפלת טל). קדוש הופיע מפארן, רד באלפי שנאן, סין השית שאנן ודתו בו שנן (הוא, קדוש הופיע, קרוב' א שבוע'). יה שוכן ערבות רד להנחיל רבבות (הוא, אז בכתב אשורית, שם). למען רחומים רדו לכבשן לקדש שם (רסע"ג, למען אב, הושענות, סדור רסע"ג, רמא). לא יהא אלא שאחוז שטר לא נומר קיים שטרך ורוד לנכסים2 (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 108). אתה אהבת עמך בעבורם רדת ממרומך, גזרת להם ימך דבקתם באהב לשמך (אתה אהבת, זולת שבת שקלים). קדוש ישראל הביטה קלון רעיתך המלבטה רדה מכבודה ונתמוטטה (אדון בינה, סליח' ב עשי"ת). יפה וברה כרדה לגיא פתרוסים, יהיר חסר לב הכביד עול בשנוסים (יהודה, יפה וברה, זולת שבח חוהמ"ס). וכל חסדיך יעלו לי לרצון כמו רדתי אליך וכבדתני ועליו תוכל להשען כי בר סמכא הוא ומשיח לפי תומו (קובץ אגרות בוקסטורף מט, 285). — ואמר המשורר: עד מה תאחר בן אנוש כי נטה שמשך לערב ויומך רד (ר"י חריזי, הענק אות ר, ספר היובל להרכבי). וצל המעלות השיב לאחור באורו אחרי היום מאד רד (הוא, תחכ', הקד', 1). ועלה שחרי עת נגלתה לי ועת התעלפה יומי מאד רד (הוא, איתיאל ב). יום רד לבית זד נדיב נמסר ביד צר וסר אז כל יקר רב ושר סר יאחזם (ידעיה בדרשי, שיורי ברכה, 3)רד שמשך בת עבר עמד מזרוח (יל"ג, אהבת דוד ומיכל ט, שירי יל"ג ג, 84).



1 [כקצור במקום יָרַד, כדגמת צוג, קוח, במקו' יצג, לקח, בלשון הפיטנים, וגם עפ"י הבנה כזו של א. רוּד במקרא.]

2 [בתלמוד (ב"ב ל:) וקום בנכסי.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים