קל לא נמצא.

— הִפע', הֵרִיעוּ, הֲרֵעֹתֶם, הֲרִיעֹתֶם, מְרִיעִים, הָרִיעַ, הָרֵעַ, הָרִיעִי, הָרִיעוּ, תָּרִיעִי, יָרִיעַ, יָרַע, נָרִיעַ, נָרִיעָה, תָּרִיעוּ, יָרִיעוּ, יָרִעוּ, — הֵרִיעַ תרועה, הריע על אדם, לקראתו, צעק בקול, schreien; crier; to shout: והיה במשך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר יָרִיעוּ כל העם תרועה גדולה (יהוש' ו ה). ואת העם צוה יהושע לאמר לא תָרִיעוּ ולא תשמיעו את קולכם ולא יצא מפיכם דבר עד יום אמרי אליכם הָרִיעוּ וַהֲרִיעֹתֶם (שם שם י). ויהי בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות ויאמר יהושע אל העם הָרִיעוּ כי נתן יי' לכם את העיר (שם שם יו). וַיָּרַע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמע העם את קול השופר וַיָּרִיעוּ העם תרועה גדולה (שם שם כ). ויתקעו שלשת הראשים בשופרות וכו' וירץ כל המחנה וַיָּרִיעוּ וינוסו (שפט' ז כ-כא). הוא בא עד לחי ופלשתים הֵרִיעוּ לקראתו (שם יה יד). ויהי כבוא ארון ברית יי' אל המחנה וַיָּרִיעוּ כל ישראל תרועה גדולה ותהם הארץ (ש"א ד ה). וישכם דוד בבקר וכו' ויבא המעגלה והחיל היצא אל המערכה וְהֵרֵעוּ במלחמה (שם יז כ). ויקמו אנשי ישראל ויהודה וַיָּרִעוּ וירדפו את הפלשתים עד בואך גיא (שם שם נב). ותזעק חשבון ואלעלה עד יהץ נשמע קולם על כן חלצי מואב יָרִיעוּ נפשו ירעה לו1 (ישע' יה ד). יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יָרִיעַ אף יצריח אל איביו יתגבר (שם מב יג). מן גו יגרשו יָרִיעוּ עלימו כגנב (איוב ל ה). — והריע רע2 במשמ' זו: עתה למה תָרִיעִי רֵעַ המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה (מיכ' ד ט). — וביחוד בהבעת השמחה בקול תרועה, כמו רנן, jubeln; triompher; to jubilate: ויאמר שמואל אל כל העם הראיתם אשר בחר בו יי' כי אין כמהו בכל העם וַיָּרִיעוּ כל העם ויאמרו יחי המלך (ש"א י כד). רנו שמים כי עשה יי' הָרִיעוּ תחתיות ארץ פצחו הרים רנה (ישע' מד כג). רני בת ציון הָרִיעוּ ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם (צפנ' ג יד). גילי מאד בת ציון הָרִיעִי בת ירושלם (זכר' ט ט). ברן יחד כוכבי בקר וַיָּרִיעוּ כל בני אלהים (איוב לח ז). — ואֹהֵב הָרֵעַ, אוהב לשעת תרועה ושמחה: בכל עת אהב הָרֵעַ3 ואח לצרה יולד (משלי יז יז). — והריע על אויב שנפל, צעק בשמחה על מפלתו: ערכו על בבל סביב וכו' הָרִיעוּ עליה סביב (ירמ' נ יה). בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יָרִיעַ איבי עלי (תהל' מא יב). — וכהבעת שמחה לקראת האלהים, הריע לו, לפניו, הריע תרועה בהלל ליי': כל העמים תקעו כף הָרִיעוּ לאלהים בקול רנה (שם מז ב). הָרִיעוּ לאלהים כל הארץ זמרו כבוד שמו שימו כבוד תהלתו (שם סו א). הרנינו לאלהים עוזנו הָרִיעוּ לאלהי יעקב (שם פא ב). לכו נרננה ליי' נָרִיעָה לצור ישענו נקדמה פניו בתודה בזמירות נָרִיעַ לו (שם צה א-ב). הָרִיעוּ ליי' כל הארץ פצחו ורננו וזמרו (שם צח ד). בחצצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יי' (שם שם ו). הָרִיעוּ ליי' כל הארץ (שם ק א). ויענו בהלל ובהודות ליי' כי טוב כי לעולם חסדו על ישראל וכל העם הֵרִיעוּ תרועה גדולה בהלל ליי' על הוסד בית יי' (עזר' ג יא). ואין העם מכירים קול תרועת השמחה לקול בכי העם כי העם מְרִיעִים תרועה גדולה (שם שם יג). — ב) הריע בקול שופר, בחצוצרה וכדומה. השמיע קול שופר חזק, lautblasen; sonner â haute voix; to blow aloud: וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם וַהֲרֵעֹתֶם בחצצרות (במד' י ט). תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הָרִיעוּ בית און (הוש' ה ח). תקעו שופר בציון וְהָרִיעּ בהר קדשי יואל ב א. והנה עמנו בראש האלהים וכהניו וחצצרת התרועה לְהָרִיעַ עליכם בני ישראל (דהי"ב יג יב). ויפנו יהודה והנה להם המלחמה פנים ואחור ויצעקו ליי' והכהנים מחצצרים בחצצרות וַיָּרִיעוּ איש יהודה ויהי בְּהָרִיעַ איש יהודה והאלהים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה (שם שם יד-יה). — ובתו"מ: הפסח נשחט בשלש כתות וכו' נכנסה כת הראשונה נתמלאה העזרה וכו' תקעו והריעו ותקעו (פסח' ה ה). מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח וכו' תקעו והריעו ותקעו וכו' (סכה ד ה). הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו (שם שם ט). עמדו שני הכהנים בשער העליון וכו' ושתי חצוצרות בידיהן, קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה ותקעו והריעו ותקעו (שם ה ד). מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים (ר"ה ד ט). תקעו הכהנים תקעו מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וכו' הריעו בני אהרן הריעו מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם (תענ' ב ה). ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו (תמיד ז ג). צריך להריע מתוך פשוטה (בשם רב, ירוש' ר"ה ד ט). אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו, כנגד ארבעה דברים שאומות העולם עושין מגיפין ומריעין צוחין ורומסין (סוטה מב:). אשרי העם יודעי תרועה, וכי אין אומות העולם יודעים להריע כמה קרנות יש להן וכו' (ר' יאשיה, מד"ר ויקר' כט). והנה שני תנינים גדולים ויריעו זה לקראת זו ויערכו מלחמה (שם אסתר ח, ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו). — ובסהמ"א: ויריעו שם שני תנינים זה לקראת זה למלחמה (יוסיפון, גינצבורג, נד). — ואמר הפיטן: שכינה צועקת בהרע שובו בנים חדלו הרע (יוסף, שחר' ת"ב ספרד'). — ואמר המשורר: יום בואך לבשו שעפי רעמה אכן מזמותי יריעון רע (משלם בן שלמה דאפיאירה, דגל אשר, ידיעות מכון שוקן ד, עב). ודמעי כגשם מעל כי יתכו אנחותי כרעם בגלגל תרענה (יל"ג, הוי אח, שירים א, 160).

— פוֹעֵ', יְרֹעָע, — רֹעַע במקום, הריעו שם: ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא יְרֹעָע (ישע' יו י).

— הִתפ', הִתְרוֹעֵעַ, אֶתְרוֹעָע, הִתְרוֹעָעִי, — הריע בשמחה: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת הִתְרוֹעָעִי (תהל' ס י). לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יִתְרוֹעֲעוּ אף ישירו (שם סה יד). מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת אֶתְרועָע4 (שם קח י). אש רעים לְהִתְרוֹעֵעַ5 ויש אהב דבק מאח (משלי יח כד).

— פוֹעֵ', °רֹעֵעַ, — הריע בשמחה, ואמר המשורר: לך אענה בשפת רננות בקהל רב ועדה עלי טובך בשירי מרועעת (ר"ש הנגיד, לבבי בקרבי, בן תהלים קד, ששון, עח).