ג. רֵעַ

ש"ז, כנ' רֵעֹה, — תרועה ורעם, Lärm, Getöse; bruit, fracas; noise, turmoil: וישמע יהושע את קול העם בְּרֵעֹה1 ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה (שמות לב יז). עתה למה תריעי רֵעַ המלך אין בך אם יועצך אבד כי החזיקך חיל כיולדה (מיכה ד ט). — ואמר המשורר: מן גו יגרשוני כהיום גואלי, עלי כעל גנב יריעון רע (עמנואל, אראה זמני, מחב' א, הברמן, 25).



1 [ואולי מקור מן רוּע, עי' שם, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים