א. רָזִי
מלת קריאה בצער, כמו אוי, אבוי, wehe; hélas; alas: מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רָזִי1 לי רָזִי לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בגדים בגדו (ישע' כד יו). — ואמר המשורר: בדבר תוך מטה תוך ים רגלי ואמר רזי לי רזי לי וישמע מהיכלו קולי (ראב"ע, אפרוס כף, כהנא א, 16). רזי לי עת אראה עבד נבזה בעמי יעצור (ר"י נגארה, יהלמני ישופני, עולת תמיד, פזמ', קצט).
1 [כנראה קרובה המלה אל רָזָה (עי' בהערה שם) ואל א. רָזוֹן, ואולי אף אל רַזַאַ رزأ, הפחית, מִעֵט בערב', וכן רד"ק: רזי לי, כלומר רזון לי, כאלו אמר משמן בשרי ירזה על זה, ע"כ. ואפשר שבֻטאה המלה כקריאת צער שלא כנקוד המסרתי, שהוא מתכון להבנה כש"ע רָז בכנוי המדבר, כי כן תרגמו כל התרגומים הקדומים, השבעים (שאמנם נוסחם שונה בכתב היד), ולג' ות"י, ובדרך זו הלכו רש"י, ריב"ג ואחרים מפרשני ישראל.]