ב. רָזוֹן

1, ש"ז, — כמו רֹזֵן, שר, קצין: ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחתת רָזוֹן (משלי יד כח). — ואמר המשורר: זכר נעורים ישלח חולש לבי ורזון, שוו בבכיי עליהם עשיר ואיש רש ורזון (רמב"ע, תרשיש ה, 50).



1 [עי' רֹזֵן, הערה, ואמנם רש"י, מבאר רָזוֹן כש"ע מפשט רַזְנוּת, ואינו נראה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים