פ"י — השמיד, הכרית1: נורא יי' עליהם כי רָזָה את כל אלהי הארץ (צפנ' ב יא). — ואמר המליץ: כי זכר את דברי קארל י"ב מלך שוועדען אשר רזה בארץ ליטא את עשרים אלף אנשיו בהצותו עם פטר א' קיסר רוסיה (רמא"ג, הצרפתים ברוסיה, 12). — ופ"ע, נעשה רזה: לא יערב לכילי אכל ומצרת עינו ירזה (ב"ז, ב"ס יד י). ונוהג בדבור ובספרות.

— נִפע', יֵרָזֶה, — נִרְזָה הבשר וכדו', נעשה רָזֶה, כָּחַשׁ: והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו יֵרָזֶה (ישע' יז ד). — ובתו"מ: שדה שנזדבלה בזבל עכו"ם וכן פרה שנתפטמה בכרשיני עכו"ם, תני חדא שדה תזרע פרה תשחט, ותניא אידך שדה תבור ופרה תרזה (ע"ז מט.). — ובסהמ"א: וגם לנשדפים ולנרזים בבשרם ישיב לתחילתם להפריח בשר ולדשן עצם (אסף, 84:). וראית את נחיריו חקקו ונשדפו ונרזו וראית על בבת עיניו כאבק (שם, 140). ובעשור לחדש הזה כל עין דמע בדם יזה וכל לב ירזה (ר"י חריזי, תחכ' ה, 66). הגופות אשר ירזו בזמן ארוך הנה ראוי שתהיה השבתם במזון (פרקי אבוקרט, תרג' יעקב בר יוסף זבארה, כ"י ביהמ"ד שכטר, דף 10). הם (ההרקות) יפעלו בליחות שלש פעולות כל פעולה ממנה עוזרת להרזות (קאנון ד ז ד ו). אשה שנפסקו פרחיה ארבעה חדשים ונרזו פניה מאד והפסידה חפץ המאכל (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב). — ואמר הפיטן: מה טובו סוקלי הזונה בית אב והנמצאת בשדה בל תרזה (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, רז). — ואמר המשורר: לאומים יחפזון ועמים ירגזון, בפחדו ירזון בפחדם גבורים (דונש, דעה לבי, תשו' על מנחם, 1). בהרזות בשר אחד יהי אחר שמן בשר (ר"ש הנגיד, בהרזות, בן קהלת צב, ששון, רע). לזאת אבכה וירז2 רב בשרי עדי מרב רזוני יבך ראי (ר"י חריזי, הענק קמ). כה (באשה) נפחתו פחות בה נרזו הרוזנים, בה ירדו למצער אבירי השמנים (עמנו', מחב' א, 13).

— פִע', °רִזָּה, או הִפע' °הִרְזָה3, — א) הִרְזָה את המכה, המאיר, חזק והגדיל את כאב המכה: מים מרזים4 מכה (הלכ' פסוק' לתלמידי רב יהודאי גאון, 1). — ב) עשה שיהיה הגוף רָזֶה, גרם לרזון: ואמנם המים המלוחים מרזים ומכחשים (קאנון א ב יב יו). הקיא אם יהיה שוה קודם המאכל ואחריו ישמין, אך הרב מרזה (שם ד ז ד ו). — ואמר הפיטן: דבר בקדשו לחדי ולהעליזי דכות פורכי ממשמן מרזי (יהודה בר מנחם, אני חומה, יוצר לשבת הגדול, מחז' איטל' א, צ.).