רָזַח

° 1, פ"ע, — עשה מרזח ומספד, התאבל, trauern; pleurer; to mourn: ויהי כקרא חכמי דת איגרותיו ויקרעו בגדיהם וירזחו במספד על עניי הצאן (רסע"ג, גוף ספר המועדים, סעדיאנה שכטר, 11).



1 [פעל שגזר אותו הפיטן מן מַרְזֵחַ (עין שם), ביחוד ע"פ שמוש מלה זו בתו"מ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים