ש"ז, — כליון, תכונת הדבר הכלה ורזה, Schwund; amaigrissement, dwindling: לכן ישלח יי' צבאות במשמניו רָזוֹן ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש ישע' ז יו. עוד האש בית רשע אצרות רשע ואיפת רָזוֹן זעומה (מיכ' ו י). ויתן להם שאלתם וישלח רָזוֹן בנפשם (תהל' קו יה). — ובסהמ"א: שמנם ואדמימותם (של הפנים) מורים על תגברת הדם, ורזונם עם הכרכומות מורה על תגברת האדומה, ורזונם עם דעיכה וכהות מורים על תגברת היבש השחורי (קאנון א א ח ג). —  ואמר הפיטן: לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות, לשבע ולא לרזון (תפלת טל וגשם). קבע ברכת מזון באט ובחפזון ולא תמצא רזון בענוי כפורים (רשב"ג, אזהרות, שמר לבי, ביאליק-רבניצקי ב, 137). רזון בתוך רוזני שלח אילותי, רואי ראו פני בושו בדלותו (ראב"ע, איפה בני, איגר 144). האל יום שלח במשמני רזון לסכל כל עצה (הוא, אמרר בבכי, שם 167). — ואמר המשורר: ולא יכה משמן בשרו והמונו במו רזון (ר"ש הנגיד, בן משלי, הרכבי, 148). כי סוף אנחה הנחה עקב רזוני מזוני (רשב"ג, נחר בקראי, שירי שלמה לדוקס א). זכר נעורים ישלח חולש בלבי ורזון (רמב"ע, תרשיש ה, 50). ויאכל בחפזון בלא ברכת מזון ולא ימצא רזון בענוי כפורים (ראב"ע, משחק בקוביא, כהנא א, 162). לזאת אבכה וירז רב בשרי עדי מרב רזוני יבך ראי (ר"י חריזי, הענק קמ).