*, רְכוּבָא, ש"נ, – כמו ארכובה, ערקום, בֶּרֶךְ בבעל חיים, פרק החבור בין השוק ועצם הירך, Knie; genou; knee: נוחרין היו עדרות באיסטרטית של מלך והיו עולי רגלים מפקיעין בדם עד רכובותיהם1 (תוספת' עד' ג ב). מאי בית הפרסות וכו' רכובה הנמכרת עם הראש (ר' חנינא, חול' קכב:). ועי' ארכובה. — ומ"ר רכובי החיות: רגלי החיות כנגד כולם, קרסולי החיות כנגד כולן וכו' רכובי החיות כנגד כולן (חגי' יג.). — ובמשמ' בעיטה בארכובה: לבעיטה אחת, לרכובה שלש, לסקלונקית חמש עשרה (רב קרני, ירוש' ב"ק ח ח). — ב) בהשאלה, כל דבר כפוף בצורת ארכובה: מפתיח של רכובה2 שנשבר מתוך רכובתו ר' מאיר מטמא (תוספת' כלים ב"מ ד טו). — וסילון של רכובא, צנור כפוף בעל ברך3 כמין גִּשְׁתָּה: מטהרין את המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב, כיצד וכו' מביא סילון של רכובא מכאן וסילון של רכובא מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל (שם מקו' ה ה). — ובסהמ"א: עצם התחתון שבבהמה המחובר לפרסת הרגל אינו קרוי רכובה אלא עצמות קטנות יש בין עצם התחתון לאמצעי והן נקראין רכובה (שו"ת הרא"ש כ יו).