1, ש"ז, כנ' רְכוּבוֹ, — מֶרכב, מֶרכבה, כלי רכיבה, Fahrzeug; voiture; vehicle: המקרה במים עליותיו השם עבים רְכוּבוֹ המהלך על כנפי רוח (תהל' קד ג). — ואמר הפיטן: באמצו ערבות לרכובו הייתי רכובו (ר"א קליר, יי קנני, קרוב' א שבועות). דודי סלסולו ברבי רבבות, ראשו עטור רכובו בערבות (משלם בר קלונימוס, גן נעול, יוצ' ב פסח). — °ובמשמ' קורות שמתחת לקרשים: שכל הקורות הסובלות הקרשים או כיוצא בקרשים קרא רכוב להיות הקרשים כרוכבים עליהם (ר"ש א"ת, יקוו המים, 141).