רִכּוּב

°, ש"ז, — הרכבת דבר אחד משנים או יותר: הרכוב והחבור והצורה (פי' יצירה לרסע"ג). והערבות הוא רכוב מבין המתיקות והמרירות (פי' יצירה המיוחס לר' יעקב בן נסים, כ"י, לפי קלצקין). והאומר כי השם חי בחיים היא מקצתו או יוצאת ממנו מביא הב"ה לידי הרכוב ומחליף עליו החילוף וכופר כפרנות גדול (ר"י ברצלוני, פי' יצירה, 79). — ובלשון הקראים בפרט הרכבת איש ואשה לגוף ונפש אחידים: זה הקשה על הקשה ורכוב על רכוב (ישועה בן יהודה הקראי, ספר הישר, העריות, 73). ואופן הרכוב שאמרו זהו שאם נשא אשה נהיה הוא והיא נפש אחת וכו' (אהרן הקראי, גן עדן, עריות ב, קל.).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים