רַכּוּת

°, ש"נ, — תכונת הדבר הרַךְ, רֹךְ, רכות לשון, רכות לב וכדו': שמחמת חולשתו של זה ורכותו נחבל (רש"י, ב"ק צ:, ד"ה שמסור). מן האיכיות הראשונות התחייבו החלקות והפכו והקושי והרכות והספוגיות והפכו (ר"ש א"ת, מו"נ ב כא).מכלל כוונות התורה הרכות1 ושיהיה אדם נשמע לחבריו ושלא יהיה קשה בלתי נשמע לחבריו (שם ג לג). ונטיה אל הימין ורכות הלבב רע ונטיה אל השמאל ונהנה מיגיעו טוב (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, ויצא, כח:). אבל אתה מעביר וכו' לשבים מהמלחמה בשביל רכות הלב או בשביל חנוך בית וכרם (חנוך, מצוה תקפא). יש להם רכות לשון ומדברים בנחת עם הבריות ובלבם ישימו ארבם (ר' זרחיה מברצלונה, פרוש משלי ו, השחר ב, 213). וימצא איש בתכלית רכות הלבב עד שיחמול על הריגת עכבר או נמלה (ר"י אלבו, עקרים א כה). העין לא תשיג מתיקות הדבש ותשיגנו הלשון, ואי אפשר וכו' שיאמר שהלשון מפני רכותה ורבוי עצבי הרגשו השיגה זה (אמו"ר לראב"ד א ו, 31). בריחתו (של דוד מפני אבשלום) היתה לשלמות טבעו ולא לרכות לבבו (ר"י אברבנאל, ש"ב יט). ומה תדמה וכו' להלביש רכות בשרך שריון קשקשים נגד חזיז כידודו שביבם (הקדמת נכד המחבר, תורת אמת ששון, א:).



1 [כצ"ל וכן בדפוס ראשון, ובמקור הערבי: אללין. וברב הדפוס' בשבוש: תרבות. ועי' בהקד' אבן שמואל להוצ' מו"נ שלול עמ' קז.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים