רְכִיבָה

°, ש"נ, — מעשה הרוכב על סוס, בעגלה, בספינה: ואם היתה לו בהמה רכיב לה רכיבה יפה מרגילה בשבת שרכיבה1 מיני עונג ורגילה מיני עינוי (הלכות קצובות לרב יהודאי גאון Bericht, LFDWDJ, 8, , עמ' 10). דסתם חמור לרכיבה עומד ולא למשוי, ומש"ה לא מכר הני (שק ודיסקיא וכומני) דלאו כלי רכיבה הן וכו' אבל אוכף ומרדעת וכו' דלרכיבה עומד, דברי הfל אפילו רבנן מודי דמכורין (רגמ"ה, ב"ב עח.). דלא לרכיבת אדם עומדין ולא כליו ממש נינהו (הוא, שם שם). אלא דרכיבת אשה ששתי שוקיה מצד אחד לא חשוב רכיבה אלא משוי (הוא, שם שם). שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם (רמב"ם, שבת כ ד)רכיבת הספינה2 בשבת אין ספק שהיא אסורה (אהרן הקראי, גן עדן, שבת יד, לב.).



1 [נדפס: רכובה.]

2 [עפ"י הערב', ועי' רָכַב, הערה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים