רַכִּיכוּת

° 1, ש"נ, — כמו רֹךְ, רכּוּת, תכונת הדבר הרך: אין מעצור לה' שלא לתת רכיכות באבן כמו בכר וכסת (לקח טוב, בראש' כח יא). שהיה מתמוגג ונכפף מתוך רכיכותו2 (המיוחס לרש"י, דהי"ב ט י). ולפי שמצאו בו שפלות ורכיכות לבב התאמצו עליו (שם יג ז). דחשיבי ליה כבשר משום דאזלי בתר גישתא וכו' ולא משום רכיכות, דלא רכיך כולי האי (תוס' שבת קז., ד"ה אמר שמואל).



1 [עפ"י הארמ' רכיכותא מן רַכִּיךְ, רַךְ.]

2 [בדפוס' אחרים: רכיכתו.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים