1 קל לא נמצא בתו"מ.

— הִפע', *הִרְכִּין, — הרכין האדם ראשו או בראשו, הרכין את צוארו, הרכין אזנו, הרכין כלי, הרכין האל שמים, כפף והוריד אותם, beugen, neigen; pencher, baisser; to incline, bow down: המערה מכד לכד ונוטף שלש טפים נותן לתוכה חולין, הרכינה ומצה הרי זו תרומה (תרומ' יא ח; וכעין זה ב"ב ה ח). נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו וכו' (גיט' ז א). מתרין בו ומרכין את ראשו וכו' פטור (תוספת' סנה' יא ב). כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמוע באימה (מכי' בא מסכ' דפסחא ג). שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים (ר' עקיבא, שם יתרו מסכ' דבחדש ט). פעם אחת עלה אלי (נזיר) אחד מן הדרום וכו' והרכנתי את ראשי ונשקתיו (שמעון הצדיק, מד"ר במד' י). הלך משה והרכין אזנו במשכן וכו' הה"ד אשמעה מה ידבר האל י"י (ר' יהודה ב"ר סימון, שם שם יב). הוא (יוסף) לא הרכין צוארו לעבירה (שם שם יד). ויטבע ירמיהו בטיט, והיה יהונתן הסופר מחרפו ומונה אותו ואומר לו הרכין ראשך על הטיט (פסיק' רב', ויהי בעת שסרחה, קל:).2 — ובסהמ"א: יטה ידו (וכשל עוזר ונפל עזֻר) וכו' כזה שאוחז דבר בכפו וכשהוא מרכין כפו הוא נופל (רש"י, ישע' לא ג). כל מי שמקבל לעשות את אשר יצווה מרכין צוארו ונראה בהשתחואתו שקבל עליו המצוה (חזקוני עה"ת בא יב כז).

— נִפע', °נִרְכַּן, — שהרכינו אותו, ואמר הפיטן: בישימון בתוכם שכן בהעשות הארמון יסוכוהו ענן ואש נרכן ובתוהו יליל ישימון (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רפג).

— הָפע', °הָרְכַּן, בינ' מָרְכָּן, — שהרכינו אותו, ואמר הפיטן: וארכן, מקים מורכן, לבמות דורכן (שלמה הבבלי, חננו, סליח' יום ז).