פ"י יִרְכְּסוּ, — קָשַׁר, חזק דבר בדבר על ידי קשר, binden, knüpfn; lier, nour; to tie, knot: ויִרְכְּסוּ את החשן מטבעתו אל טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד ולא יזח החשן מעל האפוד (שמות כח כח). — ובסהמ"א:  ונותן פתיל תכלת באותן הטבעות ובטבעות החשן ורוכסן באותו פתיל (רש"י שם שם כז). ואמר הפיטן: וירכסם בטבעות כחק לא יזח ובשרשרות גבלות דבקימו יכסה (יוסי בן יוסי, אתה כוננת, מחז' איטל' ב, רטו.). יקרע בלבו כזרת רבועה ירכסו בו חושן בקביעה (משולם בן קלונימוס, אשוחח, עבודת יוה"כ, .Elbog, Stud, עמ' 129). — ואמר המליץ: כי הדינים רכוסים ומשולבים איש באחיו ובזה ידע הסתום מן המפורש (בן זאב, סוף הקדמתו לתלמוד לשון עברי) . — *ובמשמ' שם רֶכֶס1 ותקרה: אימתי רכס הקב"ה עליותיו במים מיום השני (ילמדנו, מובא בערוך ערך רכס.) —  °ורָכָס שיר, חבר אותו, ואמר המשורר: ואם תשאל למי הוא זה ובן מי, שלמה בן יהודה הוא רכסו (רשב"ג, בחר מהחלי, ב"ר א,47).

— פִע' °רִכֵּס, — כמו קל: טבעות החשן אל מול טבעות האפוד שוכבים זה על זה ומרכסן בפתיל תכלת תחוב בטבעות האפוד והחשן (רש"י, שמות כה ו).ושרשרות האפוד בטבעות החשן ופתילי תכלת שבצד התחתון של חשן מרכסן תחת אצילי ידיו ומכניסן בטבעות התחתונות של כתפות (המאירי ליומא עב.).

— פֻע', °רֻכַּס, שרכסו אותו: פני לב האפוד קרע זרת על זרת מקום ירוכס חשן בטבעות זהב (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רעא). ושני חוטי תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו (רמב"ם, כלי המקדש ט יא). היו מנסרין לוח אחד בעביו ומשרכין חתיכתו בתוכו כדי שיהיה מרוכס ולא יזח אחד מחבירו (ר' שלמה בר' שמואל, ספר המלצה, בכר, 25).

— הִפע', °הִרכִּיס,  — קשר קשרים ורְכָסִים נגד אחר, ואמר הפיטן; אוילי עמי כהקריצוני  לְהַרכֵּס  (יוסף בן שלמה, אודך כי אכפת, יוצ' שבת חנכה).

— הָפע', °הָרְכַּס, הורכס, — שרכסו וקשרו אותו, ואמר הפיטן: העטוהו חושן רבוע כפול, ע"ל (עד לא) הורכס בטבעות פתיל תכלת (רשב"ג, עבודת יוה"כ  Elbog. Stud, עמ' 137; שירי רשב"ג ביאליק־רבניצקי ב, 213).