*, רַכְפָּא1, ש"נ, —  שם צמח, שמוציאים ממנו, ביחוד מעליו הצעירים, צבע צהב, Reseda luteola, Wau; gaude; weld, wold: הפואה והרכפא יש להם שביעית (שביע' ז ב). שום בעל בכי ובצל של רכפא (מעשר' ה ח). איזהו בצל של רכפא, כל שעוקצו מעוך לתוכו, רבן שמעון בן גמליאל אומ' מי שאין לו אלא קליפה אחת (תוספת' מעש"ר ג יד). —  ובסהמ"א: ואם היה מתקיים בארץ כגון הפואה והרכפה ממין הצובעין וכו' אין להם ביעור (רמב"ם, שמיטה ויובל ז יג).