רֹכֶס

ש"ז, מ"ר סמי' רֻכְסֵי, —  מכמן, מארב סתרים1: תסתירם בסתר פניך מֵרֻכְסֵי  איש תצפנם בסכה מריב לשנות תהל' לא כא. —  ובסהמ"א: והסתירנו מרכסי איש בסתר פניך ובמחשכים נסה עלינו אור פניך (ר"י חריזי, תחכ', הקד', 9). —  ואמר הפיטן:  השבעתי דרוש דוד מישרים, סור מרכסי קשרים (שלמה הבבלי, צאינה וראינה, מחז' איטל' א, קיב:). —  ואמר המשורר: עורי מליצתי וכו' לא תיראי מכל גבוהי לב מאד, אף כי בשמים ידיהם רמו לא תיראי מרכסי איש יסדו, ערים בצורות לעשוק נסכמו (ר' עמנואל פראנשיס, מבוא למתק שפתים, 23). אנה ילך דוד איה מנוס וסתר, מרעת אנוש מרכסי איש אנה יצפנה (שלום הכהן, ניר דוד, 136). —  ואמר המליץ:  כי בן צדיק יכונן קריה ורכסי בני רשע יהרסוה (ב"ז, ב"ס טז ד)רכסי רשע חבל קש, גץ אחד תקדח בו כלו יקד יקוד שם כא יא. —  °ובמשמ' קשירת קשר בכלל, אף בצרופים כגון רכסי חשק ואהבה:  נפשי האסירה זה כביר ברוכסי התקוה ותוחלת ממושכה שמחה עתה לקראת אגרתם הנחמדה (י"ב לוינזון, תעודה בישראל, הקד'.) . —  ואמר המשורר:  איך רכסי חשק יהי דורך אחי אשר לא יאמין בשו (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שנא). —  °וכמו א. רֶכֶס, במשמ' מעקשים וגֹבַהּ: רכסי תבונה הזקנים אשרו, הרי מליצה לעלות רדדו (הוא, פתו ימי נער, שם, לט). רוכסי מוסר השיב בקעה (הוא, אל מי אשא, שם, נז). רכסי הרים (קלמן שולמן, מוסדי ארץ)



1 עי' רֶכֶס, הערה.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים