ש"נ, כנ' רַעְיָתִי, מ"ר כנ' רַעְיֹתָי? – ידידה, אהובה, Freundin, Liebste; amie, aimée; (she-)friend, dearest :  ותאמר (בת יפתח) אל אביה יעשה לי הדבר הזה הרפה ממני שנים חדשים ואלכה וירדתי על ההרים ואבכה על בתולי אנכי ורעיתי1 (שפט' יא לז).  לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רַעְיָתִי (שה"ש א ט).  הנך יפה רַעְיָתִי שם שם יח; שם ד א.  כשושנה בין החוחים כן רַעְיָתִי בין הבנות (שם ב ב).  ענה דודי ואמר לי קומי לך רַעְיָתִי יפתי ולכי לך (שם שם י).  כלך יפה רַעְיָתִי ומום אין בך (שם ד ז).  קול דודי דופק פתחי לי אחתי רַעְיָתִי יונתי תמתי (שם ה ב).  יפה את רַעְיָתִי כתרצה נאוה בירושלם (שם ו ד).  – ובמדרש: ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי כי הדת זאת אשר סדרנו איננה מוטלת עליך כאשר  את  רעיתי  וחברתי (מד"ר אסתר ט, ויהי ביום השלישי). – °ובמשמ' כנוי חבה לעם ישראל, ואמר הפיטן: תדבר לקומם קירייתך, תדבר לרומם  רעייתך  (ינאי, תדבר לאסוף, קרוב' לתלת דפורענותא, זולאי, רצד).  אנו  רעיתך  ואתה דודנו (או"א סלח לנו, תפלת יו"כ).  רעיתך  תהללך לעלום (שמעון בר יצחק, אותך אדרוש, שם).  – ואמר המשורר: רעית  סהר פתחה לי כד (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלז).  עם עוללים אשב דומם גם עם  רעית  נוער אלם תתאו  רעית  נוער בראות שיבה זרקה לשכון בחור (שם ה, שנג).  כדת מה לעשות  ברעית  אמונים נותרה בגלות לארך שנים ר"י הלוי, ידידות נעורים, זמורה ז, 221.  ברא אדם ומצלעו לקח רעית שעשועו (ראב"ע, אחד, איגר 225).  —  °ובמשמ' אשת פלוני, נוהג בדבור.