*, רֵעִי1, ש"ז — כמו ב. רְאִי, רֹאִי, צואה, לכלוך: נתקלקל (הנלקה) בין בריעי בין מים פטור, ר' יהודה אומר האיש בריעי והאישה במים (מכ' ג יד). גרף של רעי ושל מימי רגלים נוטלו ושופכו ונותן לתוכו מים ומחזירו למקומו (תוספת' שבת ג יב). הרופפת בעיניה והמוציא רעי בשעת שחיטה כשרה (שם חול' ב יב). דם היוצא עם הרעי טהור (שם נדה ז ט). חטין שברעי בקר ושעורין שבגללי בהמה מהו (רמי בר חמא, מנח' סט.). גועה והטילה ריעי וכישכשה באזנה הרי זה פירכוס (רב, חול' לח.) תשעה משקין בזוב, הזיעה וליחה סרוחה וריעי טהורין מכלום (כרית' יג.). (העֻבר) פיו סתום, טיבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת וכו' ואינו מוציא רעי (מד"ר ויקרא יד). — ובית רעי, כמו בית ראי (עי' שם): פיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו (רב אדא בר אבא, ב"ב כב.). אי מעלמא אתו לישתכחו דרך בית הרעי (רב אשי, חול' סז:). כגון שמצאו דרך (בית) הריעי (רב ששת, בכורות ז:). — ובית רעי במשמ' בית כסא: ואין דרכן של מלכים להיות מניחין בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהם (מד"ר שה"ש, מצאוני השומרים). — גרף של רעי, עי' גְּרַף. — ובסהמ"א: ואסור לדחוק כריסו של תינוק כדי להוציא הרעי שלו (רמב"ם, שבת כא לא). זאב שבלע תינוק והקיאו דרך בית הרעי הבשר טהור (הוא, טומאת מת כ ד).
1 [על צורת הפסק זו, המשמשת בתו"מ אף שלא בהפסק, כדגמת קושי במק' קְשִׁי וכדו', מורה כנראה הכתיב המצוי ריעי.]