רְעִימָה

° 1, ש"נ,— צער ותרעֹמת,  Kränkung; mortification: איך זרעתי לצדקה והנה צעקה, חרשתי ארץ נעימה והנה רעימה2 (רמ"ה, כתאב אלרסאיל, הוצ' בריל, ו.). —  ואמר הפיטן: והם בפנים מקוננים בפחת ופחד ובתוגה ואנינה וברעימה (איך נוי, קינ' ת"ב, ספרד').



1 [על יסוד לשון הכתוב: בעבור הַרְּעִימָהּ (ש"א א ו), כאילו היתה כאן הא הידיעה, ועי' ב. רָעַם, הִפע'.]

2 [כנראה יש כאן גם רמז לכך, כי גם ארץ זו שזרעתי וחרשתי בה, עקרה היא כי ה' סגר רחמה, כלשון הכתוב בש"א א ו].

חיפוש במילון:
ערכים קשורים