1, פ"ע, יִרְעֲפוּ, יִרְעֲפוּן, — נטף, טפטף, träufeln; distiller; to drip: עטרת שנת טובתך ומעגליך יִרְעֲפוּן דשן יִרְעֲפוּ נאות מדבר וגיל גבעות תחגרנה (תהל' סה יב-יג). בדעתו תהומות נבקעו ושחקים יִרְעֲפוּ טל (משלי ג כ). כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו אשר יזלו שחקים יִרְעֲפוּ עלי אדם רב (איוב לו כז-כח). — ובסהמ"א: ופתרת מטר סוחף ואין לחם מטר רועף על ארץ (תשו' תלמידי מנחם, 94). ויצא מעם המלך סר וזעף ודם כבדו מנחירו רועף (ר"י זבארה, שעשועים, ב, דודזון, 28). — ואמר הפיטן: מים לאדרך כניתה ברשם, להרגיע ברעפם לנפוחי נשם (ר"א קליר, אף ברי, תפלת גשם). בטל רוה כל נאות חציר, רבות אספי קיץ ובציר, רעוף ולא להעציר, רדת כעב טל ביום קציר (אצור לברד, סדר טל הגדה מצירה ומנקדה, כ"י בריט' מוז'). — ואמר המשורר: בלעות את יעף, אשר דונש זועף, כמטר הרועף, ושלג בקצירים (ר"ת, הכרעות, תשו' דונש על מנחם, 79). אסתופפה ואשאפה וארעפה גם אקטפה מלחיו בשמי (ישועה, ום אזכרה, שירי תימן, 18). — ובינ' פָעוּ', °רָעוּף, במשמ' נוזל, נזיל, flüssig; liquie(e), ואמר הפיטן: הבלו ממדה, וקצו מדדה, כציץ השדה, ועמלו זעוף, וצדו רעוף, כדרור לעוף (אדם איך ינקה, שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קיב.).

— הִפע', הַרְעִיפוּ, — הרעיפו השמים טל, הִזִּילוּ, träufeln lassen; distiller; to let drip: הַרְעִיפוּ שמים ממעל ושחקים יזלו צדק (ישע' מה ח). — ובסהמ"א, גם בהשאלה: ואת היכל מקדש יי', תחת אשר היה בשמים מרעיפים ממעל וריח שמני מרקחותיו מפיח בכל הארץ, איך נהפך לנבלת פגר (יוסיפון גינצבורג תלז). אם יש מגמע בין בשר לעור ירעיף במים בבשר כולו, טרפה (הלכות טרפות לאלדד הדני ג כח, 118). קרא בגרון אמרי רן וכו' והרעף רביבי דבריך לרוות במטריך ארץ המשרה (ר"י חריזי, תחכ' יא, 114). וכשמוע העם ניבו, התקבצו כלם סביבו, לקדוח להם שביבו, ולהרעיף עליהם רביבו (שם יח, 178). והשופט לא יכבה יקודו, על המתנה אשר יצא מידו, ולא יחדל שאונו, מעת הרעיף עננו (הוא, איתיאל ח, מלאכת השיר לניבויאר, 32). יען המה הרעיפו תוכחתם על עם שקט ובטח (ר"ש בלוך, שבילי עולם, הקד', 3). יערים גדולים מלאים כל עץ בחור וטוב וגבעות מרעיפות דשן וחוגרות גיל (שם א, 43). לא על צחיח סלע זרע לצדקה, לא על לב אבן הרעיף כלל חסדיו (שם ג, הקד', 6). מה יפה ומה נאוה גאון צמרתם ודליותיהם המרעיפים רסיסי טל שמים (מאפו, אהבת ציון כט, 206). — ואמר המשורר: מה גבעת הלבונה כי תתן ריח מול ריח אפך עת אהבה תרעיפי (יל"ג, חנה, שירים א, 3). — °ובמשמ' בנין קל: נקבה המרה, נפל מן המים אשר במרה ונפל על היתרה הכבד, [היינו] אם נקב בו עד שירעיף ממנו לאחור, טרפה (הלכות טרפות לאלדד הדני ג יד, 113). — °וברפואה, הרעיף טפות לאף החולה וכדו', eintröpfeln; instiller; to instil: ולכן היו מהקדמונים שהיה נמצא אתם כלי מרעיף לקצה האף ומן ההנהגה להרעיף הדגדוג בקצוות צמח רך במשוש (קאנון ג ה א ה). — ובינ' °מרעיף, דבר שירעיפו בו: לפעמים ההכרח יצריך על נכון ההרעפה וכל שכן בחליים המוחיים, ולכן היו מהקדמונים שהיה נמצא אתם כלי מרעיף לקצה האף (קאנון ג ה א ה). והנה תקרה לבעל הרביעית רעיפה ויצטרך לעזר לו בדברים המרעיפים הידועים (שם ד א ב יד).

— נִפע', °נִרְעַף, — נרעף דבר בטַל, רעף עליו טל: גם לדברי דונש אשר פתר לשון רעף ושכבת טל ודליפה ועריפה, איך יתכן פתרון מדוע נרעף אביריך, האם ראשו נמלא טל או רסיסי לילה? (ר"ת על דונש, סוחף, 77).

— פִע', °רִעֵף, — כמו הִפע', ואמר הפיטן: ריעף חלמיש ללעוני ויבש בים מים (נחמיה בן שלמה, אם ימלאו, גשם, זולאי, ידיעות מכון שוקן ד, רטז).

— הָפע', °הֻרְעַף, בינ' מֻרְעָף, — שהרעיפו אותו, ואמר הפיטן: חבש חש ותרופה, לכנפי כסף נחפה, חן וחסד מרעפה (שמעון בר יצחק, אהוביך, יוצ' שבת חוה"מ פסח).