1, פ"י, רָעוּ, רֹעָה, רֹעוּ, תְּרֹעֵם, יָרֹעַ,  – א) רצץ ושבר, Zerschlagen; briser; to smite: רֹעָה התרעעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ (ישע' כד ט). תְּרֹעֵם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם (תהל' ב ט). יָרֹעַ כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם (איו' לד כד). ועי' ב. רָעָה. – ב) ובמשמ' פ"ע, רַע הברזל וכדו', רֻצַּץ ונשבר: רֹעוּ2 עמים וחתו וכו' התאזרו וחתו (ישע' ח ט). לקול המולה גדולה הצית אש עליה וְרָעוּ דליותיו (ירמ' יא יו). הֲיָרֹעַ ברזל ברזל מצפון ונחשת (ירמ' יה יב). שן רֹעָה3 ורגל מועדת מבטח בוגד ביום צרה (משלי כה ט). – ואמר הפיטן: טש כילק לאבד חלקי, ירוע כבירים לעין כל ללוקקי (ר"א קליר, זכור איש, קרוב' שבת זכור). ואמר המשורר: גחלתי אשר נשארה לי כבה זמן ואם ירועני שממות עולם השמני ויקח מחמד עיני (ראב"ע, אבי הבן, איגר 205). ה' מה אדם ותדעהו והמות ירועהו4 ושבטו בכל עת ירועהו (ר"י חריזי, תחכ' יד, 150). וע' רָעוּעַ.

– הִתפוֹ', הִתְרֹעֲעָה, – הִתְרוֹעֵעַ, נשבר ונָרֹץ: רעה התְרֹעֲעָה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ (ישע' כד ט). – ובתו"מ: חבית שנתרועעה וטפלה בגללים וכו' טמאה (כלי' ג ד). גיסטרא שנתרועעה ואינה מקבלת משקין וכו' טהורה (שם ד ב). כלי מתכות שנתרועעו, אם משמשין מעין מלאכתן ראשונה טמאין ואם לאו טהורין (תוספת' שם ב"מ ד א). חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה (ירוש' ביצ' ה א). לכיפה של אבנים כיון שנתרועעה5 אחת מהן נתרועעו5 כולן (ר' אלעזר, שם סנה' י א). אפי' בית המסוכך בארזים מתרועע (סוט' מח.). לקול מיליהן של מרגלים ניתרועעו דליותיהן של ישראל (ר' חיננא בר פפא, מנח' נג:). את נוטל ממנה (מכפת האבנים) אבן אחת וכולה מתרועעת (מד"ר בראש' ק). – ובסהמ"א: ריעוע הספינה שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות (רש"י, ב"מ עט:, ד"ה רפסתא). מגופת החבית שנתחלחלה אע"פ שאינה נשמטת אינה מצלת שהרי נתרעע הצמיד (רמב"ם, טמאת מת כב ט). הראשון צריך ליתן לבעל הספינה יתר על שכירתו מה שהספינה נפסדת ומתרועעת מחמת הוצאת הסחורה הראשונה והכנסת הסחורה האחרונה (לבוש, חו"מ שיא ו). – ואמר המשורר: אבטחה על פועלי עד אגועה, אשכנה בטח ולא אתרועעה (ראב"ע, אבטחה, איגר 3). אראה הדר שמשי והוא שוקע וכו' אראה יתד אהלי ויתרועע (עמנו', מחב' א, הברמן, 25).

– פוֹעַ', *מְרוֹעָע, – שבור ורצוץ: היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים6 שאינו מספיק לקוש עליהם עד שהוא שוברם, ובמי הוא בודק, בקנקנים יפים וכו' (ר' יונתן, מד"ר בראש' לב). השרוי בבית המרועע7 והמהלך בדרך יחידי והמפרש בים הגדול נעשה השטן קטיגורו (מד"ר קהל', עת ללדת). מה היין אין דרכו להנתן אלא בקנקן מרועע כך דברי תורה אינן מתקיימין אלא בגוף כשר (מדר' שה"ש, גרינהוט, כ.).

– פִע', פוֹעֵ', °רִעַע, רוֹעַע, – שבר ורצץ: מרפסן איגרי, פי' מרעעין הגגות (ערוך ערך רפס). ירוצצו, ירועעו את השומעים (רש"י, נחו' ב ה). כי הוא מרועע הכבירים וכו' והפך ליל שמחתם ונשף חשקם וידכאם ברגע (אוהב משפט לאיוב, קסג:).