פ"ע, רַע, רָע, רָעָה, רֹעַ, יֵרַע, תֵּרַע, יֵרְעוּ, —  רַע דבר, היה לא טוב, רע האדם, הדבר לפלוני, הביא לו רעה: כי ביי' נשבעתי כי אינך יוצא אם ילין איש אתך הלילה וְרָעָה לך זאת מכל הרעה אשר באה עליך (ש"ב יט ח). עתה יֵרַע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום (שם כ ו). — ובלי נושא, רע לפלוני, נגרמה לו רעה, באה עליו רעה: ויקציפו על מי מריבה וַיֵּרַע למשה בעבורם (תהל' קו לב). — ורע דבר בעיני פלוני, אל פלוני, נראה לו לא טוב, לא מצא חן בעיניו: וַיֵּרַע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו (בראש' כא יא). אל יֵרַע בעיניך על הנער ועל אמתך (שם שם יב). וַיֵּרַע בעיני יי' אשר עשה (שם לח י). ויחר אף יי' מאד ובעיני משה רָע (במד' יא י). אם רַע1 בעיניך אשובה לי (שם כב לד). ואם רַע1 בעיניכם לעבד את יי' בחרו לכם היום את מי תעבדון (יהוש' כד יה). וַיֵּרַע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו (ש"א ח ו). אל יֵרַע בעניך את הדבר הזה (ש"ב כה כז). וירא יי' וַיֵּרַע בעיניו (ישע' נט יה). אם טוב בעינך לבוא אתי בבל בא וכו' ואם רַע בעיניך לבוא אתי בבל חדל (ירמ' מ ד). פן יראה יי' וְרַע בעיניו (משלי כד יח). וַיֵּרַע לי מאד ואשליכה את כל כלי בית טוביה החוץ מן הלשכה (נחמ' יג ח). וַיֵּרַע בעיני האלהים על הדבר הזה (דהי"א כא ז). — ובהדגשה, רע הדבר לפלוני רעה גדולה: וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וַיֵּרַע להם רָעָה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל (נחמ' ב י). — ורע לב האדם, היתה בו מחשבה רעה, של קנאה או של רגז: נתן תתן לו ולא יֵרַע לבבך בתתך לו (דבר' יה י). חנה למה תבכי ולמה יֵרַע לבבך (ש"א א ח). — ורעו פני האדם, היה מראיהם רע: מדוע לא יֵרְעוּ פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה (נחמ' ב ג). — ורעה עין העדם באחיו, הביט עליו במחשבה רעה, התקנא בו, לא חנן לתת לו: השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' וְרָעָה עינך באחיך האביון ולא תתן לו (דבר' יה ט). האיש הרך בך והענג מאד תֵּרַע עינו באחיו ובאשת חיקו וכו' מתת לאחד מהם וכו' (שם כח נד-נה). הרכה בך והענגה וכו' תֵּרַע עינה באיש חיקה וכו' (שם שם נו). ועי' רֹעַ. — ובתו"מ: שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו (ר' ירמיה בן אלעזר, ברכ' סא.). בני אל ירע לך, שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל (רשב"ג אל רבי, ב"מ פד:). בני אל ירע לך, יש לנו כפרה אחת וכו' ואיזה, זה גמילות חסדים (ריב"ז, אדר"נ ד). — ואמר המשורר: עבי שחקים כשורים געו כי הסתו זעף ופניו רעו (רשב"ג, עבי שחקים, ביאליק-רבניצקי א, 78).

— נִפע', יֵרוֹעַ2, — נָרַע האדם, נעשה לו רע: רע יֵרוֹעַ3 כי ערב זר ושנא תוקעים בוטח (משלי יא יה). הלוך את חכמים וחכם ורעה כסיים יֵרוֹעַ (שם יג כ).

— הִפע', הֵרַע, הֲרֵעֹתָ(ה), הֲרֵעוֹתָ, הֲרֵעֹתִי, הֲרֵעוֹתִי, הֲרֵעֹתֶם, הֵרֵעוּ, הָרֵעַ, הָרַע, אָרֵע, תָּרַע, יָרֵעַ, נָרַע, תָּרֵעוּ, יָרֵעוּ4, — א) הֵרַע האדם לעשות דבר, הֵרַע אשר עשה, הֵרַע מעללו, עשה מעשה רַע, schlecht machen, übel tun; faire (du) mal; to do badly, do evil: למה שלמתם רעה תחת טובה וכו' הֲרֵעֹתֶם אשר עֲשִׂיתֶם (בראש' מד ד-ה). וַתָּרַע לעשות מכל אשר היו לפניך (מ"א יד ט). הגם האלמנה אשר אני מתגורר עמה הֲרֵעוֹתָ להמית את בנה (שם יז כ). הֵרֵעוּ האנשים האלה את כל אשר עשו לירמיהו הנביא (ירמ' לח ט). ויסתר פניו מהם בעת ההיא כאשר הֵרֵעוּ מעלליהם (מיכ' ג ד). — ובלי השלמה, הֵרַע האדם, עשה רעות: אל נא אחי תָּרֵעוּ (בראש' יט ז).  אל אחי אל תָּרֵעוּ נא (שפט' יט כג). ואם הָרֵעַ תָּרֵעוּ גם אתם גם מלככם תספו (ש"א יב כה). הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הָרֵעַ למדו היטב וכו' (ישע' א יו-יז). לא יָרֵעוּ ולא ישחיתו בכל הר קדשי (שם יא ט). גם אתם תוכלו להיטיב למדי הָרֵעַ (ירמ' יג כג). כי לא ישנו אם לא יָרֵעוּ ונגזלה שנתם אם לא יכשולו5 (משלי ד יו). ואני הוא אשר חטאתי וְהָרֵעַ הֲרֵעוֹתִי ואלה הצאן מה עשו (דהי"א כא יז). — ובדרגת היתרון, הֵרַע (לעשות) מאחר, עשה מעשים רעים יותר ממנו: ויעשה עמרי הרע בעיני יי' וַיָּרַע מכל מכל אשר לפניו (מ"א יו כה). יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התעבות האלה הֵרַע מכל אשר עשו האמרי אשר לפניו (מ"ב כא יא). ויקשו את ערפם הֵרֵעוּ מאבותם (ירמ' ז כו). ואתם הֲרֵעֹתֶם לעשות מאבתיכם (שם יו יב). וכנגוד אל היטיב: חכמים המה לְהָרַע ולהיטיב לא ידעו (שם ד כב). ועי' מֵרַע. — הֵרַע לפלוני, את, עם פלוני, גרם לו רעה ונזק: עתה נָרַע לך מהם (בראש' יט ט). ולא נתנו אלהים לְהָרַע עמדי (שם לא ז). למה הֲרֵעֹתֶם לי להגיד לאיש העוד להם אח (שם מג ו). אדני למה הֲַרֵעֹתָה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה (שמות ה כב-כג). לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הֲרֵעֹתִי את אחד מהם (במד' יו יה). וַיָּרֵעוּ לנו מצרים ולאבתינו (שם כ יה). וַיָּרֵעוּ אֹתנו המצרים ויענונו (דבר' כו ו). כי תעזבו את יי' ועבדתם אלהי נכר ושב וְהֵרַע לכם וכלה אתכם אחרי אשר היטיב לכם (יהוש' כד כ). חי יי' אלהי ישראל אשר מנעני מֵהָרַע אֹתך (ש"א כה לד). שוב בני דוד כי לא אָרַע לך עוד (שם כו כא). ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא אָרַע לכם (ירמ' כה ו). כאשר שקדתי עליהם ונתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד וּלְהָרֵעַ וכו' (שם לא כז). אספה הצלעה והנדחה אקבצה ואשר הֲרֵעֹתִי (מיכ' ד ו). כאשר זממתי לְהָרַע לכם וכו' וכן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלם ואת בית יהודה (זכר' ח יד-יה). אתה ידך גוים הורשת ותטעם תָּרַע6 לאמים ותשלחם (תהל' מד ג). אל תגעו במשיחי ולנביאי7 אל תָּרֵעוּ (שם קה יה). — ובלי השלמה: כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל לְהָרֵעַ (ירמ' כה כט). — ועל אלילים אלמים, לא יָרֵעוּ ולא ייטיבו, במשמ' לא יוכלו להזיק או להועיל: ונדעה כי אלהים אתם אף תיטיבו וְתָרֵעוּ (ישע' מא כג). אל תיראו מהם כי לא יָרֵעוּ וגם היטיב אין אותם (ירמ' י ה). — ומשפט כזה בפי רשע על אלהים: לא ייטיב יי' ולא יָרֵעַ (צפנ' א יב). — ונשבע אדם לְהָרֵעַ או להיטיב, נשבע והוא גורם בזה רעה או טובה (לעצמו)8: או נפש כי תשבע לבטא בשפתים לְהָרַע או להיטיב וכו' (ויקר' ה ד). — ובקצור, נשבע לְהָרַע במשמ' זו: נשבע לְהָרַע ולא ימיר (תהל' יה ד). — ובמשמ' השחית והרס: הרימה פעמיך למשאות נצח כל הֵרַע אויב בקדש (שם עג ד). — ואמר בן סירא: אל תרע עבד עובד באמת וכן שכיר נותן נפשו (ב"ס גני' ז כ). אל תזכרהו (את המת) כי אין לו תקוה מה תועיל ולך תריע (שם לח כא). — ובתו"מ: שהרעותי9 במקור חסר ציון ההערה מעשי וקפחתי את פרנסתי (ר' שמעון בן אלעזר, קידוש' ד יד). אמר לו (המסית), יש יראה במקום פלוני, כך אוכלת כך שותה, כך מטיבה כך מריעה (סנה' ז י). וכל העובר עבירה אחת מריעין לו ומקצרין לו את ימיו ואינו נוחל את הארץ (תוספת' קידוש' א יג). יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב, תלמוד לומר להרע ולהטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, יצא הנשבע להרע לאחרים, יכול הנשבע להרע לעצמו יהא פטור, תלמוד לומר וכו' אף אני אביא הנשבע להרע לעצמו שיהא חייב (ספרא ויס, ויקרא, חובה פרשה ט). כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו וכל המטיבין לו לא במהרה מריעין לו (ב"ב יב:). אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט (כלה רבתי ד). — *והֵרַע לנפשו: פרעה היה א' מד' בני אדם שעשו עצמן אלהות והרעו לנפשם (מד"ר שמות ח). — ובסהמ"א: כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא אצה להרע להם הרשות בידו (רמב"ם, תשובה ו ה). ושומרתו מן הליחות הרעות כמו המרה השחורה והאדומה המריעות (ר"י זבארה, שעשועים ח, דודזון, 82). — *והֵרַע כֹּחו, במשמ' הפחית את זכותו, בנגוד אל יִפָּה כחו: פרוזבול המוקדם כשר מפני שהוא מורע10 כוחו, והמאחר פסול מפני שמייפה כוחו, שטרי חוב המוקדמין פסולין מפני שמייפ' כוחן, והמאוחרין כשרין מפני שהוא מירע כוחן (ירוש' שביע' י ה). אם אמרת בבעלים שהורעתה11 כוחן בזקן ובחולה, תאמר בעובד שייפיתה כוחו בזקן ובחולה (ר' ירמיה, שם פסח' ז ז).

— הָפע', *הוּרַע, — נעשה רע: מיד הוקשה הדבר והורע12 לאביו (תנחו' בובר, שלח ז). — והורע כחו, תש כחו במשמ' פחתו זכותו ומשפטו: וכי מרוב העומרים יופי כחו של בעל הבית או הורע כחו (ר"ג, פאה ו ו). מקום שיפה כחו (של הבעל) בכניסתה (של האשה) הורע כחו ביציאתה, מקום שהורע כחו בכניסתה יפה כחו ביציאתה (ר' שמעון, כתוב' ח ד). כך יפה לו ולא יורע כחו של זה (ר' יוסי, ב"ב י ו). לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעליה ביובל, הורע כחו שאינו לוה וגואל וגואל לחצאים, מקדיש שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצאה לכהנים ביובל יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאים (קידוש' כ:). מה איש ואישה שכן הורע כחם בנזקים לא חלקת בו בין תם למועד, בן ובת שיפה כחם בנזקין אינו דין שלא תחלוק בהן בין תם למועד (ב"ק מד.). ומה בת שהורע כוחה בנכסי האב יפה כוחה בנכסי האם, בן שייפה כוחו וכו' (ב"ב קיא.). בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק (שם קל:).

— פִע', °רִעַע, — כמו הִפע': שהרי ראובן זה ריעע עדותו (תשו' גאו', בית תלמוד ה, 128).