* 1, ש"ז, — רצפת אבן, לְבֵנָה ואבן חמה, שאפו וצלו עליה, Ziegel, Glühstein; tuile, pierre brulante; tile, glow-stone: אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן הרעפים ולא מן המים ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן (ביצה ד ז). האומר הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח ומאפה רעפים ומאפה יורות הערביים (מנח' ה ט). זמן לו הקב"ה (לאדם הראשון) שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור (ירוש' ברכ' ח ו). — ובסהמ"א, בפרט במשמ' לבֵנה שבגג, Dachziegel; tuile; tile: ואם ירצה להוריד קורות ותקראות ורעפים ולסתור כותלים (ס' השטרות לר"י ברצלוני, 64). בוכייא, כלי שהוא מרעפים שקורין טיילי"ש ואופין ומטגנין בו ככר (רש"י, פסח' ל:). ויהי בבקר ותלבש קנדקי בגדי מלכות ותבא את אלכסנדרוס החדרה וחדרה בנוי מאבני זהב ורעפיו וקורותיו זהב (יוסיפון פרק יא, כו.). במקור נדפס: 'פרג' ולא פרק. וכן בגגין שלנו שמכוסין ברעפין ואין עליהם תשמיש יכול לפתוח עליו חלון (טוחו"מ, נזקי שכנים קנד כ). ורוצה (בעל העליה) לסלק הגג כדי שלא תפול לארץ וישתברו הרעפים (פרח מטה אהרון א קיב, קצ.).