ב. רָעַץ

°1, פ"ע, — פחד וירא, fürchten; avoir peur; to fear: ואני אברח אולי אמלט כי פחד המלך לבי רועץ פן ימצאני ויתלה אותי על העץ (ר"י זבארה, שעשועים ב, 33). — ואמר הפיטן: רצה מפחדך רעץ והוא לא לחטוא נועץ (את גומל, נעילה, תכלאל ב, קכ.).

— נִפע', °נִרְעַץ, במשמ' זו, ואמר הפיטן: טוב יעץ להעיר איתון ומאש גבור לא נרעץ (קטע מעבודה, Elbog., Stud., 147).



1 [פעל זה נוצר בלשון הפיטנים גם בהשפעת עָרַץ, שהוראתו כפולה כפ"י וכפ"ע במשמ' פָּחַד, וגם ע"פ שמוש הפעל תבר בארמ', (הוא שָׁבַר בעבר') שממנו אִתְבַּר במשמ' נשבר הלב, פָּחַד וירא.]

חיפוש במילון: