1, קל לא נמצא במקרא.

— פִע', תְּרַצְּדוּן, — רִצֵּד, קנא התקנא2, beneiden; être jaloux de; to envy: למה תְּרַצְּדוּן הרים גבננים ההר חמד אלהים לשבתו (תהל' סח יז). — *ובמשמ' אַרַב וחקר: אשרי אנוש בחכמה יהגה ובתבונה ישעה השם על דרכיה לכו ובתבונתיה יתבונן לצאת אחריה כחקר וכל מבואיה ירצד (ב"ס גני' יד כ-כב). — ואמר הפיטן: מרצדים היו מגבלים לבנון ושריון כעגלים (ר"א קליר, תתו קול עוז, קרוב' קרוב' א שבועות). ירצדו הרים אל מול סיני יקבלו הלכה למשה מסיני (שמעון בר יצחק, אילת אהבים, יוצר ב שבועות). — °ובמשמ' השפיל, ואמר הפיטן: לא יהיה לך תמונת כל סמל בל תעבד ותשתחוה בכל צד, בל תפנו אילימו ותזכירו שמם כי אם להרס ולקרס ולרצד (רסע"ג, אנכי אש אוכלה, אזהרות, סדור רסע"ג, קצה). יתומים רצדת מענימו ואם מניני יחלאל, ואיך התרת לא תענון ורצחו במגדל אל (הוא, זכור תבוסת, סליח' ת"ב, שם, שכח).

— קל, °רָצַד, — הרקיד, זעזע, ואמר המשורר: ירד גן ביתן ידידי כל הרים הרעיש ורצד (ר"ש שבזי, שם יחוד, שירי תימן, 207).

— נִפע', °נִרְצַד, — הֻשְׁפַּל, ואמר הפיטן: שודד הושדד וברשתו נוצד, מלשני נסחף נצמת ונרצד (שמעון בן יצחק, אתה האל, סליח' תענ' אסתר).