*, רָצְחָן1, רוצחן, תוש"ז, —  המלֻמד ברציחה, מְרַצֵּחַ: משרבו הרוצחנים2 בטלה עגלה ערופה (סוט' ט ט). משבא אלעזר בן דינאי ותחינא בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרצחנים (ספרי דבר' רה). לא כדינן של רוצחנין דינו של קין (ר' נחמיה, מד"ר בראש' כב). עשאו (הקב"ה את קין) אות לרוצחנים (רב, שם שם). אם לרוצחנין עשה שביל ודרך שיברחו וינצלו, לצדיקים על אחת כמה וכמה (שם במד' כג). אות לרוצחנין שיהיו בורחין לערי מקלט וניצולין (דברים רבה, ליברמן, 60). הזהרת השמש על הרוצחנין שיהיו בורחים לערי מקלט וניצולין (ר' יוסי, שם שם). כך שבחו של הקב"ה להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם המנאפים עם הגנבים (פסיק' רב', י' הדברות קמייתא, צט:). —  ובסהמ"א: לא דיי שאמנה עם המנאפים אלא עם הרצחנין (מדה"ג, שמות יג יט, הופמן, 133). איש במזל פלוני יהיה רצחן ושופך דמים (ר"י לטיף, אגרת התשובה, 51). ויש לסטים ורוצחנים באותו הדרך (אורח' צדיקים, שער התשובה). ומה ההבדל בין שפיכתו (שפיכת הדם) בידים או בגרום שישפך כיון שבסוף היו רצחנים (ר"י אברבנאל, פרשת וישב, שאלה טו). —  ואמר הפיטן: אלה בנצחנימו ואלה ברצחנימו הבטחות, ואנחנו בשם נצח ישראל כפינו שטוחות (שלמה הבבלי, חננו, סליח' יום ו). —  ואמר המליץ: צפרדע של משה וכו' היא חיה דורסת ורצחנית מאד דומה לעקרב משונה וגדול (מנחם לפין מסטנוב, המאסף תקמ"ט, קלח).