רָצַח

פ"י, רְצָחוֹ, רָצַחְתָּ, רָצֹחַ, תִּרְצַח, יִרְצַח, — רצח את האדם, רצח אותו נפש, הרג אותו בכַונת זדון, morden; assassiner; to assassinate: לא תִרְצַח1 לא תנאף לא תגנב (שמות כ יג; דבר' ה יז). כאשר יקום איש על רעהו וּרְצָחוֹ נפש כן הדבר הזה (דבר' כב כו). הֲרָצַחְתָּ וגם ירשת (מ"א כא יט). הגנב רָצֹחַ ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל (ירמ' ז ט). אלה וכחש וְרָצֹחַ וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו (הוש' ד ב). — וגם במשמ' הָרַג שלא בצדיה, או בנקמת הדם, totschlagen; tuer; to kill: וְרָצַח גאל הדם את הרצח אין לו דמים (במד' לה כז). כל מכה נפש לפי עדים יִרְצַח את הרצח (שם שם ל). לנס שמה רצח אשר יִרְצַח את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשם (דבר' ב מב). ועי' רֹצֵחַ. — ובתו"מ: ורצח גואל הדם את הרוצח, מצוה ביד גואל הדם וכו' דברי ר"י הגלילי, רע"א רשות וכו' מ"ט דר"י הגלילי, מי כתיב אם רצח, ור"ע, מי כתיב ירצח (מכו' יב.). סוף שאשתו עושה לו כשפים ורוצחתו (פסיק' רב', י הדברות קמייתא, קז:). אתה רצחת אחת, שש עשרה נרצחות יבואו לך (מדר' תהל' ג). — ובסהמ"א: מי יתן מותנו ביד אויבינו ולא נמות כמו נבלים לרצוח איש את אחיו ונחשבה לרוצחים כי רצחנו איש את רעהו (יוסיפון פרק עא). — ואמר המשורר: צביה אט עלי תושב ואל נא תרצחי הלך (רמב"ע, הענק ד, ברודי, שמה). סתו עבר ובא זמן האהבה ידידי קום שבה והיגון רצח בכסות ערבו (ר"י הלוי, פני אדם, זמורה ג, 371).

— נִפע', נִרְצָחָה, אֵרָצֵחַ, — נִרְצַח, רצחו אותו, נהרג בזדון: ויען האיש הלוי איש האשה הַנִּרְצָחָה ויאמר (שפט' כ ד). אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות אֵרָצִֵחַ (משלי כב יג). — ובתו"מ: ירצח2 הרוצח במה שרצח (ר' יוחנן, ירוש' סנה' ז ג). אמר ליה הקב"ה לדוד וכו' אתה רצחת אחת, שש עשרה נרצחות יבואו לך (מדר' תהל' ג). — ואמר המשורר: אלך שבע ימים ולא אהיה כמו מתים בחייהם ולא נרצחו (משלם דאפיאירה, קו קו, ידיעות מכון שוקן ד, לא). הרוג בידי ילדי תמותה לא ביד, נרצח ולא שפך אנוש דמך (הוא, לבי לימים, שם שם, נז).

— פִע', יְרַצְּחוּ, יְרַצֵּחוּ, מְרַצֵּחַ, מְרַצְּׁחִים, — רִצַּח, הרג בזדון ובאכזריות: וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך יְרַצְּחוּ שכמה כי זמה עשו3 (הוש' ו ט). אלמנה וגר יהרגו ויתומים יְרַצֵּחוּ (תהל' צד ו). — ובינ' מְרַצֵּחַ, מי שדרכו לרצח, Mörder; meurtrier; murderer: הראיתם כי שלח בן הַמְרַצֵּחַ הזה להסיר את ראשי (מ"ב ו לב). איכה היתה לזונה קריה נאמנה וכו' צדק ילין בה ועתה מְרַצְּחִים (ישע' א כא).

— פֻע', תְּרָצְחוּ4, צורה מסֻפקה: עד אנה תהותתו על איש תְּרָצְחוּ5 כלכם כקיר נטוי גדר הדחויה (תהל' סב ד). — ואמר הפיטן: ואיך התרת לא תענון ורצחו (היתומים) במגדל אל (רסע"ג, זכור תבוסת, סדור רסע"ג, שכח).6

— הִפע', °הִרְצִיחַ, — גרם שאחרים ירצחו: וכתיב ולא תזנה ותוכל לקרות ולא תַזנה לא תנאף ותוכל לקרות לא תַנאיף לא תרצח לא תרצח7, כל המספיק כלי משחית לרוצחים כאילו הורג וכו' (ספר חסידים תתתתשכו).



1 [בטעם העליון תִּרְצַח.]

2ירוש' גני' עמ' 258 מנק' יֵרָצַח.]

3 [לפי דעת העורך (ידיעות החברה לחקירת א"י, כרך יא עמ' 9וכו') כונת הכתוב היא להריגת בני שכם ואפרים בידי אנשי גלעד (שפט' יב) בלשון זו בקרוב: וּכְחַכֵּי איש (האבקות אנשים, מן חכך, על דרך רֻכְסֵי איש), גדודים, חבר כֹּמְנֵי הַדֶּרֶךְ (מאָרבים בדרך) ירצחו שכמה (את שכם) כי זמה (לשון קֶשֶׁר) עשו.]

4 [עי' בהערה הבאה.]

5 [כך לפי קריאת בן אשר, ולפי בן נפתלי: תְּרַצְּחוּ (עי' סה"ש לריב"ג, שרש התת).
ואמנם כל ענין הכתוב קשה; כי אין לפי התכן תְּהוֹתְתוּ לשון צעקה בשאון, אלא משמעותו (עי' טורטשינר, הלשון והספר א, עמ' 362): עד אנה תבטחו על איש, על בשר ודם וכו', בנגוד לעמדת המשורר, הממשיך ואומר: אך לאלהים דמי נפשי כי ממנו תקותי, אך הוא צורי וישועתי וכו'. ועל כן נראה שגם במקום תְּרָצְחוּ הכונה: תִּרְחֲצוּ מן ב. רָחַץ במשמ' בָּטַח, בלשון זו: עד אנה תהותתו על איש תרחצו (ז"א תבטחו) כלכם בקיר נטוי גדרה דחויה.]

6פסיק' רב' י' הדברות, דבורא ו', קכד: כתוב: לא תרצח, לא תתרצח, לא תעשה הדם צורך (הגהות המפרשים: צורח, רוצח) עליך, ע"כ, כאלו בא כאן הִתפ' מן רָצַח. ואולם אין קריאה זו תתרצח מתקבלת על הדעת אלא אם כן נקבל את התקון רוצח בהמשך. אך למעשה אי אפשר לומר כזאת, שהדם רוצח על האדם, ובעל כרחנו עלינו לקבל את הקריאה הטבעית: הדם צורח עליך, כלשון "קול דמי אחיך צועקים" או "אם עלי אדמתי תזעק" וכדו'. ומכאן שגם בעקר הדרוש היה כתוב: לא תרצח, לא תַצְרַח (תזעיק). ואין תתרצח אלא ט"ס. והרי כן בא רֶצַח (עי' ערך זה). אף במקום צֶרַח במשמ' צריחה וצעקה.]

7 [בהוצ' מקנ"ר מודפס: תְרַצַח, כאלו פִע'.]

חיפוש במילון: