רָצִין

§ 1, ת"ז, —  בעל רצון כֵּן, כְּבַד ראש, בעל משקל ותשומת לב, ernst; serieux; serious: והילד המשחק ברצינות יהיה רצין ככל מעשיו ועסקיו כל ימי חייו (השקפה שנה ג לא, מאמר ראשי). היא העמידה פנים רצינים (רבינוביץ, ניצצות ואשים, הצפה שנה א 79). עד שמלת המשי של החיט הגדול שבכרך אשר גם אנשים רצינים יכנוה בשם מעשה ידי אמן (בריינין, תרגום פרדוכסים לנורדוי, 121). הוא מתחיל בדברים פרטים ועולה לאט לאט ומגיע עד הענינים היתר רצינים והיותר נשגבים (פפרמן, תרגום היינריך הינה, הקד' לספר ב). מראהו רצין (סלושץ, אמיל זולא).



1 [מלה זו וגם רְצִינִי, רְצִינוּת, חדש וגזר המחבר עפ"י הערב' רַזִינ رزين, כבד משקל (עי' רזן, הערה) מן העבר' רָצוֹן. והיום עודפת הצורה רְצִינִי בדבור ובספרות.]

חיפוש במילון: