פ"ע, רָקְדוּ, רְקוֹד, תִּרְקְדּוּ, — קפץ ודלג משמחה או מחרדה, springen, hüpfen; sauter, sautiller; to leap, jump: ההרים רָקְדוּ כאילים גבעות כבני צאן מה לך הים כי תנוס וכו' הרים תִּרְקְדוּ כאילים גבעות כבני צאן (תהל' קיד ד-ו). עת לבכות ועת לשחוק עד ספוד ועת רְקוֹד (קהל' ג ד). — ובתו"מ: ארבע סניפין של זהב דומין לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה וכו' כדי שלא תהא רוקדת1 (תוספת' מנח' יא ו). ואומר (בברכת הלבנה) ג' פעמים סימן טוב וכו' ורוקד ג' רקידות כנגדה ואומר ג' פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי לא יגעו בי (סופר' כ ב)2.  —  ואמר המשורר: כסעיף הדס תטה צביה עת תרקד ופרע שערה תפרע (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלח).

— פִע', מְרַקֵּד, מְרַקֵּדָה, יְרַקְּדוּ, יְרַקֵּדוּן, — כמו קל, hüpfen, tanzen; sautiller, danser; to jump, dance: ושכנו שם בנות יענה ושעירים יְרַקְּדוּ שם (ישע' יג כא). כקול מרכבות על ראשי ההרים יְרַקֵּדוּן (יוא' ב ה). קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מְרַקֵּדָה (נחו' ג ב). ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם יְרַקֵּדוּן (איוב כא יא). ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דויד מְרַקֵּד ומשחק3 (דהי"א יה כט). — ובתו"מ: חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן (סוכ' ה ד). ואלו הן משום שבות, לא עולין באילן וכו' ולא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין (ביצ' ח ב). טיפח ריקד שיחק היה נבדק כסוטה (רב ולוי בר סיסי, ירוש' סוט' ג ג). ואל תעמוד לפני הנשים בשעה שחוזרות מן המת מפני שאני (השטן) מרקד ובא לפניהן (ברכ' נא.). ואל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד בין קרניו (רבי, פסח' קיב:). כיצד מרקדין לפני הכלה, בש"א כלה כמות שהיא וב"ה אומרין כלה נאה וחסודה4 (ת"ר, כתוב' טז:). שבשעה שהולך אדם לחטוא השטן מרקד לו עד שגומר העבירה (מד"ר במד' כ). — *וכמו הִפע' במשמ' נענע בנפה, בכברה: אבות מלאכות וכו' הבורר והטוחן והמרקד (שבת ז ב). — ובסהמ"א: כדרך שמרקדי' את הקמח בחולין כך נוהג הכהן בתרומה (רמב"ם תרומ' יא ה). קמח שלא רקדו אלא לשו בסובין שלו (הוא, בכורים ו יח). ומשליך הקטורת על האש בנחת כמי שמרקד סולת (הוא, תמידין ומוספין ג ח).

— הִפע', וַיַּרְקִידֵם, — הִרְקִיד האל את ההרים, עשה שירקדו: קול יי' שבר ארזים וכו' וַיַּרְקִידֵם כמו עגל (תהל' כט ו). — ובתו"מ, הִרְקִיד5 את התבואה בכברה, נענע אותה עד שרקדו הגרעינים, schütteln, sieben; secuer, cribler; to shake, sieve: אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה (גיט' ה ט). כמה יגע אדם הראשון ולא טעם לוגמא אחת עד שחרש וזרע וכו' וטחן והרקיד ולש ואפה (תוספת' ברכ' ז ה). הבורר והטוחן המרקיד והאופה (שם שבת ט יט). היו בוררין אותה ולותתין אותה וטוחנין אותה ומרקידין אותה (שם מנח' ט ג). נחתום שהוא עושה בטומאה וכו' לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין עמו (ירוש' שביע' ה ט). שלא לקצור ולא לטחון ולא להרקיד ביום טוב (חזקיה, שם שבת ז ב). אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי הנפה (רבי חנינה בן יקא בשם רב יהודה, שם שם). הראשונים חרשו זרעו וכו' טחנו הרקידו לשו וכו' ואנו אין לנו מה לוכל (ר' חגי, שם שקל' ה א). — ובסהמ"א: מדהרות דהרות אביריו, שהיו מרקידים את סוסיהם במלחמה (רש"י, שופט' ה כב).

— פֻע' בינ' °מְרֻקָּד, — שהרקידו אותו בכברה: קיטמא נהילא, מרוקד בנפה, נכבש ונעשה קשה (רש"י, חול' נא:).

— הִתפ', °הִתְרַקֵּד, — התחיל לרקוד: באותו היום הרים מתרעשים והגבעות מתרקדים וחומות ומגדלים נופלים (ספר אליהו, ביהמ"ד ילינק ג, 66).