*, רַקְבִּיבִית, רַקְבִּיבוּת, ש"נ, — החלק שנרקב בפרי, בעץ וכדו': המצולות והרקביביות1 של תרומה אסורין, העלו אבק מותרין (תוספת' תרומ' י ג). עבשו פרודות תחת מגרפותיהם וכו' תחת שהיינו גורפים דבש הרי אנו גורפין רקבובית (ירוש' פאה ז ד). טומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה וכו' בשלא רבת רקבוביתן אכל אם רבת רקבוביתן אסור לטמון בהן (שם שבת ד א). מאי ושם רשעים ירקב, אמר רבי אלעזר, רקביבות תעלה בשמותן דלא מסקינן בשמייהו (יומא לח:). וכיצד מתו (סיחון ועוג), רשב"ל אמר, רקבובית הכניס בהם (דב"ר ליברמן, 30).