רָקוּב
*, ת"ז, — שרָקַב, נרקב: אתם כונסים פירות ואני כונס פירות, שלכם רקובים1 ושלי עומדים (מד"ר בראש' פד, אלבק, 1912).
1 [נ"א רקבים, מרקיבים, מתרקבים, עי' רָקַב, קל.]
התרצו להשתתף בתחרות הכתיבה (נושאת הפרסים) של פרויקט בן־יהודה? כל הפרטים וטופס ההרשמה כאן.
מאת:
אליעזר בן־יהודה
נחלת הכלל
[?]