ש"ז, — בֹּשֶֹם, ביחוד יין הָרֶקַח, יין בשם: אשקך מיין הָרֶקַח מעסיס רמני (שה"ש ח ב). — ובמדר': מיין הרקח, זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח (מד"ר שה"ש, אנהגך). — °ואף מ"ר רְקָחִים, ואמר המשורר: תתן עלי איש חי קטורת סמים ירח, ויסריח עלי מת רקח (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון,117). במקום צבאים או גביעי יין רקח לבבי מזמן יהל (רמב"ע, הענק ב, ברודי, שלב). אשר לו רפאו אתכם רקחיו בעודכם על אדמה לא חליתם (ר"י הלוי, אמר לצבא שחקים, זמורה ג, 85). אמור לזמן וכו' ואל הכוס ויפיח רקחיו אלי כל אף עדי ישקיט חרדים (לקו"ק, פב). אמצה גביע עסיס רקח לקול תור וסיס מיין רקחיו ולא מיין זמרתי (יהודה אבן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 125). להראותם רקחים וסמים ומיני עשבים ובשמים וכו' באמור להם הרקח הזה יועיל כאב הראש והסם הזה יסיר כהות העינים (ר"י זבארה, שעשועים י, דודזון, 122). ואם זרח בחוג מערב מאורו במזרח מלאו כל צד רקחיו (ר"י חריזי, תחכ' ג, 43). גם לחכמים ארקחה רקחי (רד"ק, השכל וידוע, שיר בסוף המכלול).