רֹקֵחַ

רוֹקֵחַ, ש"ז, —  כמו רַקָּח: ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוֹקֵחַ ממלח טהור קדש (שמות ל לה). ויעש את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור מעשה רֹקֵחַ (שם לז כט).  —  ואמר בן סירא: בהם רופא יניח מכאוב וכן רוקח1 עושה מרקחת (ב"ס גני' לח ז - ח). —  ובסהמ"א, גם במשמ' מרכיב ומכין סמים לרפואות, Apotheker; pharmacien; (pharmaceutical) chemist: שני רוקחים שהובאו לפני חכמי הרפואה לעשות מרקחת התריאק הגדול (ר"י אלבו, עקרים א יח). כאשר מלאכת הרפואה ששולטת על מלאכת הרוקח ומסדרת אותה בעבור שהבריאות שמלאכת הרפואה היא עליה היא תכלית כל המרקחים הנעשים ממלאכת הרוקח (יוסף כיאנתיס, תרג' קיצור תומ' דאקינה הקד').



1 [מעין זה ב(מד"ר בראש' י), עי' רָקַח, פִע'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים