פ"י, יִרְקַח, רֹקְחֵי, — רָקַח מרקחת, מסך ובלל שמני בשׂם למשחה נודפת ריח טוב: איש אשר יִרְקַח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו (שמות ל לג). ומן בני הכהנים רֹקְחֵי המרקחת לבשמים (דהי"א ט ל). ועי' רֹקֵחַ. — ובסהמ"א: אף במשמ' מִלא ריח מרקחים, ובינ' פָעוּ' רָקוּחַ, במשמ' מבֻשם בשמן בשם, ואמר הפיטן: רקח מלא חפניו ונתן לתוך כף (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, סדור רסע"ג, רעג). יריביה אעניק שבי ומלקוח, כהניה ומרקחיה אשר רקחה רקוח (אז בבוא, סליח' י טבת, ספרד'). — ואמר המשורר: כרוח בעברה על בשמים תרקח ועת תעבר על הנבלות תבאיש (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון 65). דבר בעתו כגופה רקוחה וכו' ובלא זמנו לרחוק וקרוב יבאיש כפגר (שם, 98). יפיחון כקנה לאפי מלכים ויהיו מלכות ברקחם רקוחות (רמב"ע, הענק, הקד', ברודי, ש). ומבשמי נדיבותיו רקחתיו (ר"י זבארה, שעשועים, הקד', דודזון, 5). והרמונים אדמונים והתפוחים רקוחים והשקדים משוקדים (ר"י חריזי, תחכ' ה, 61). ירקח בזכרם מעשי רֹקח (משלם דאפיאירה, במתי מעט, ידיעות מכון שוקן ד, כ). ירקח במזגו הגביר המר מעט כי כן לרקח הלבנה ושחלת (הוא, אשאל, שם שם, מה). ומתחכם להצדיק המעול כרקחי הנבלה בבשמים (הוא, ביום סגריר, שם שם, נא). וטרם ירקח כמוהו שבע פעמים יזורר (עמנואל, מחברת כז, הברמן, 783).

— פֻע', בינ' מ"ר מְרֻקָּחִים, — נעשה מבשמים רקוחים: וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים מְרֻקָּחִים במרקחת מעשה (דהי"ב יו יד). — ובסהמ"א: וכל אשר ייטב הספר הזה בעיניו וכו' יחשוב אותו כקרבן מרוקח מוקטר מוגש (הקד' ר"י אלנקאוה למנוה"מ, 18). — ואמר המשורר: בעלת שפתות כחוט שני וחך לה כיין הטוב ופיה כגופתה מרוקחה (ר"ש הנגיד, קח מצביה, דיואן ג, הברמן, 115). נפת וצוף בפיך ממלחים מעשה אלהים לא מרקחים וריח אפך כתפוחים (ראב"ע, שמש ביום וליל, כהנא א, 49). תשתה המרקחים מיינם גם תרחץ במרחץ רב מונים (הוא, שמעו נא, שם שם, 182).

— הִפע', הַרְקַח, — הִרְקִיחַ מרקחה, בלל בשמים למרקחה, נתן אותם תבלין לתבשיל1 : התם הבשר וְהַרְקַח המרקחה (יחזק' כד י). — °ובמשמ' נתן ריח של בשם: והגפן הרקיח והדודאים נתנו ריח (ראב"ע, חי בן מקיץ, כהנא ב, 49).

— פִע', *רִקַּח, — כמו קל: העושה אלונתין בשבת חייב משום מרקיח (בשם ר' יוחנן, ירוש' ביצ' א ט). העושה אלונתין ביום טוב אסור משום מרקח (בשם ר' ירמיה, שם שם). אלוה העלה סמים מן הארץ בהם הרופא מרפא את המכה ובהם הרוקח מרקח2 את המרקחת (בשם בן סירא, מד"ר בראש' י). — ובסהמ"א: אנשים שועים חכמים וידועים וכו' מרקחי רקוחים ומפתחי פתוחים (ראב"ע, חי בן מקיץ, איגר, עמ' 142).

— נִפע', °נִרְקַח, — נתמלא בשׂם, ואמר המשורר: בני אֹרח ליין משתיו עלו כי מאד נרקח ומאכליו בריאות (רמב"ע, אמת על הזמן, ברודי, יב). הבו לאפי מדברי חזים אשר כמר בדברי ספרים נרקחו (משלם דאפיאירה, קו קו, ידיעות מכון שוקן ד, לא).