* 1, ש"נ, —  א) דבר או מקום השיך לפלוני, שפלוני הוא הרשאי לעשות בו כרצונו, Bereich, Besitz; domain(e); possession: חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חיב (שבת יד א). כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו וכו' חוץ מרשות המיוחד למזיק ורשות הנזק והמזיק (ב"ק א ב). גנב ברשות הבעלים וטבח ומכר חוץ מרשותם וכו' משלם תשלומי ארבעה וחמשה (שם ז ה). גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים (סנה' ח ג). נפל דליו לתוך בורו של עם הארץ וכו' טמא מפני שהונח ברשות עם הארץ שעה אחת (טהר' ח ג). כיון שאדם מבקיר דבר ויצא מרשותו הבקירו הבקר (ר' מאיר, ירוש' דמאי ג ב). אדם מבטל רשות ביתו ואין מאדם מבטל רשות חצירו (שם ערוב' ב ח). מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים ומצאו חסיד אחד אמר לו ריקה מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך (ב"ק נ:). — וסוגי הרשות, רשות היחיד, רשות הרבים, ארבע רשויות וכדו': הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים מותר להעמיק עד הסלע (שביע' ג י). עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים, ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד (ערוב' י ד). המבקע ברשות היחיד והזיק ברשות הרבים, ברשות הרבים והזיק ברשות היחיד, ברשות היחיד והזיק ברשות היחיד אחר חיב (ב"ק ג ז). ארבעה רשויות שבת, רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור (תוספת' שבת א א). מסלקין דרך רשות הרבים (ר' יהושע, שם ב"ק ב יב). כמה דר' יוסי מדמי רשויות להעלימות לפטור כך מדמה רשויות להעלימות לחייוב (ירוש' שבת א א). ים ובקעה וכו' אינן לא רשות הרבים ולא רשות היחיד (שם שם). ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה (ב"ק פא.). — ובהשאלה, עמד ברשות עצמו, ברשות אחרים וכדו', היה אדון לעצמו, שלטו בו אחרים: (אמר משה לישראל) לשעבר הייתם עומדים ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור (ספרי דבר' טז). —  ברשותך אני, שלך אני, תוכל לעשות בי כרצונך: כיון שהיה תובעה אמרה שחוט את התרנגול הזה ונבשל ונאכל עמך וברשותך אני (תנחומא בלק יח). — ב) בהשאלה, היקף הדברים שאדם רשאי לעשותם, תכונת מה שמותר לעשות, הסכמה Erlaubtes, Erlaubnis; permis(sion); permitted, permission בצרופים כגון נתן רשות, הרשות בידו, וגם במשמ' הרשאה, בא ברשות פ', ברשות ושלא ברשות, יש לך רשות, נטל רשות, חוץ מרשותו: ארבעה אחין נשואין ארבע נשים ומתו, אם רצה הגדול שבהם ליבם את כולן הרשות בידו (יבמ' ד יא). המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן וכו' מתו צריך לטול רשות מן היורשין (גיט' ג ז). מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה, אם שלו קדמו קדושיו קדושין (קדוש' ד ט). מעמידין זקיפים לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן וכל המבקש לחזור הרשות בידן לקפח את שוקיו (סוט' ח ו, ומעין זה ספרי שופט' קצח). זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה כדו של זה בקורתו של זה פטור שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך (ב"ק ג ה). הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ושברתן בהמתו של בעל הבית פטור וכו' ואם הכניס ברשות בעל חצר חיב (שם ה ב). הכל צפוי והרשות נתונה (רבי עקיבא, אב' ג טו). רצה לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו (תוספת' ברכ' ה ז). משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע (מכי' בא מסכ' דפסחא יא). ודברת בם, מיכן שיש לך רשות לדבר בם (רב יוסף, ירוש' ברכ' ב א). ההיא מילתא דאמר לך היא הוה נטילת רשות דידיה (שם שם ח).  אמרו לו (ר' יוחנן ור' יונתן לש"ץ) אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות (שם שם ט א). וחרמש לא תניף, מיכן שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת המגל (שם מעשר' ב ו). אלמלא נתנה רשות לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין (אבא בנימין, ברכ' ו.). אותו היום סלקוהו לשומר הפתח וניתנה להם רשות לתלמידים ליכנס (שם כח.). אין לך רשות לומר מה למטה מה למעלה מה לפנים מה לאחור (ר' יונה בשם ר"ל, מד"ר בראש' א). הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות (שם שם מז). לחכם שנטל קרובתו ועשתה י' שנים ולא ילדה אמר לה בקשי לי אשה, אמר לה יכול אני ליטול חוץ מרשותיך וכו' (שם שמות לז). דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא אם כן נותנת לו  רשות (ר' יוחנן, שם ויקר' ט). —  ג) ובנגוד אל חובה, מצוה, דבר הנתון לרצונו של אדם לעשותו או לא: ההולך לשחוט את פסחו וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו, אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער וכו' ולשבות שביתת הרשות יחזור מיד (פסח' ג ז). כח שחייבין עליו משום שבות, משום רשות, משום מצוה בשבת, חייבין עליו ביום טוב (ביצה ה ב). ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד (סנה' א ה). רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם,  ר' יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם, ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חיבין עליו (מכ' ב ז). נשבע לבטל את המצוה ולא בטל פטור וכו' א"ר יהודה בן בתירא, מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני הרי הוא חיב עליה, מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חיב עליה, אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן, תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן (שבוע' ג ו). מה חריש רשות אף קציר  רשות (ר' ישמעאל, ירוש' שביע' א ה). המים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה (שם חלה ב ג). לא תהא שבות קלה בעיניך שהרי סמיכה אינה אלא רשות ונחלקו עליה אבות העולם (ר' יוחנן, שם חגי' ב ב). כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה (ר' יצחק, פסח' מט). תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה, רבי יהודה אומר רשות (שמואל, ברכ' כז:). —  ד) ובמשמ' כח ושליטה: השיאה וגרשה, השיאה ונתארמלה כתובתה שלה, ר' יהודה אומר, הראשונה של אב, אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה (כתוב' ד ב). נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה (שם ט ה). מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל, מת הבעל נתרוקנה רשות לאב (נדר' י ב). כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה (שם שם ג). הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין, משתכנס לרשותו אינו יכול להפר (שם שם ד). רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה (קדוש' א ו). ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן, וכי מידו לקח אלא מהו מידו מרשותו (ר' ישמעאל, ירוש' גיט' ח א). רשות יורש כרשות לוקח (רמי בר חמא, ב"ק קיא:). הרשעים ברשות לבן, אמר נבל בלבו וכו' אבל הצדיקים לבן ברשותם,  והנה היא מדברת על לבה (מד"ר בראש' סז). —  ובסהמ"א: ונותנים רשות זה לזה להקדיש ליוצרם (תתברך, תפלת שחרית). אגרות יתנו לי סופריך על רשותך ודעתך (רש"י, נחמ' ב ז). הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו ומרותו (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ד). סברי מרנן כלומר ברשותכם ובדעתכם רבותי (אבודרהם, נב:). —  °ורשות במשמ' פיוט ששליח צבור נוטל בו כאלו רשות לפתח בתפלה, רשות לברכו, רשות לנשמת וכדו', נוהג בלשון הפיטנים. —  ואמר הפיטן: מרשות האל הגבור והנורא ומרשות מפז ומפנינים יקרה ומרשות סנהדרין וכו' ומרשות ראשי ישיבות וכו' ומרשות זקנים וכו' (רשות לחתן תורה בשמחת תורה).