רֶשֶׁם

°, ש"ז, — כתב רשום, ואמר הפיטן: רשם ברית אשר כרת עימכם הוא חייכם ואורך ימיכם (ינאי, קרוב' דבר', זולאי, רנג). מים לאדרך כניתה ברשם להרגיע ברעפם לנפוחי נשם (ר"א קליר, אף ברי, תפלת גשם). שפל מרודנו עלה ולא נחפר, ברשם יקרך צופם חוקקנו לחיים בספר (שמעון בר יצחק, אני קראתיך, סליח' יום ג). רדו מלאכי צבאות שנונים בחרבם, רשם ואות רבם מסים בקרבם (מאיר בן יצחק אדיר ונאה, יוצ' שבת אחר שבועות). ברבה החתים רשמם (של דור המבול) וברבה מחה יקומם (נחמיה בן שלמה, אנאים גבורות, עבודת יוה"כ, ידיעות מכון שוקן 7, רכח). מכסה שמים בעבים ומלבישם ומחליף  זמנים עלי חק ורשם (רשב"ג, מכסה שמים, ביאליק-רבניצקי ו, 55). — ואמר המשורר: נפך רשמיו ומנפת טעמיו ורוחות מר דרור גפפו טוריו לנשמתי (יהודה בן גיאת, מבין עפאים, שעה"ש 125). — °ורֶשֶׁם במשמ' שם המפורש ככתיבו: אשרי עין ראתה פרישת כהן ברשם צועק אנא השם (משלם בן קלונימוס,עבודת יוה"כ).

חיפוש במילון: