פ"ע, רָשַׁעְתִּי, רָשָׁעְנוּ, אֶרְשַׁע, תִּרְשַׁע, — א) חטא בזדון, פשע, עשה הרע, בנגוד אל צדק1, freveln, unrecht tun; faire des crimes, tort; to commit crimes, to do wrong: חטאנו והעוינו רָשָׁעְנוּ (מ"א ח מז). על דעתך כי לא אֶרְשַׁע (איו' י ז). אם רָשַׁעְתִּי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי (שם שם יה). אל תִּרְשַׁע הרבה ואל תהי סכל (קהל' ז יז). חטאנו רָשָׁעְנוּ (דני' ט יה). — ועם השלמה, רשע מאלהים, חטא ופשע כלפי אלהים: כי שמרתי דרכי יי' ולא רָשָׁעְתִּי מאלהי (ש"ב כב כב; תהל' יח כב). — ב) יצא חיָּב בדין, schuldig befunden werden; être coupable; to be found guilty: אנכי אֶרְשַׁע למה זה הבל איגע (איו' ט כט). — ובתפלה: קשינו ערף רשענו שחתנו תעבנו (ודוי, אשמנו). — ובסהמ"א: אם רשעת אל תרשע הרבה (בשם רבא בר עולא, ילקו' שמעו' קהל' תתקעו). — ובינ' פָעוּ', °רָשׁוּעַ, חַיָּב בדינו, ואמר הפיטן: קורא לך ומתודה אני אשמתי ופשוע, צדק נא דינהו ואל יצא רשוע (חסדך בל תמש, סליח' לנעילה, סדור אר"צ, תריח.).

— הִפע', הִרְשִׁיעַ, הִרְשַׁעְנוּ, הִרְשָׁעְנוּ, הִרְשִׁיעוּ, מַרְשִׁיעַ, מַרְשִׁיעֵי, הִרְשִׁיעַ, תַּרְשִׁיעַ, תַּרְשִׁיעֵנִי, תַּרְשִׁיעִי, יַרְשִׁיעַ, יַרְשִׁעַ, יַרְשִׁיעֵנִי, יַרְשִׁיעֲךָ, יַרְשִׁיעֶנּוּ, יַרְשִׁיעוּ, יַרְשִׁיעֻן, — א) הִרְשִׁיעַ השופט את הנדון, מצא אותו רשע וחיב בדין, schulgig sprechen; condammer; to declare guilty: אשר יַרְשִׁיעֻן אלהים ישלם שנים לרעהו (דבר' כה א). ושפטת את עבדיך לְהַרְשִׁיעַ רשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לב). הן אדני יי' יעזר לי מי הוא יַרְשִׁיעֵנִי (ישע' נ ט). יי' לא יעזבנו בידו ולא יַרְשִׁעֶנּוּ בהשפטו (תהל' לז לג). יגודו על נפש צדיק ודם נקי יַרְשִׁיעוּּ (שם צד כא). טוב יפיק רצון מיי' ואיש מזמות יַרְשִׁעַ (משלי יב ב). מצדיק רשע וּמַרְשִׁיעַ צדיק תועבת יי' גם שניהם (שם יז יה). האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תַּרְשִׁיעַ (איו' לד יז). והוא ישקט ומי יַרְשִׁעַ ויסתר פנים ומי ישורנו2 (שם שם כט). — והרשיע אשם את חברו, את האלהים, אמר עליו שהוא רשע: לא מצאו מענה וַיַּרְשִׁיעוּ את איוב (שם לב ג). האף תפר משפטי תַּרְשִׁיעֵנִי למען תצדק (שם מ ח). — ובמשמ' הוכיח שפלוני רשע, שלא יצדק: וכל לשון תקום אתך למשפט תַּרְשִׁיעִי (ישע' נד יז). — וְהִרְשִׁיעַ פי האדם את עצמו את עצמו, גלה רשעתו: אם אצדק פי יַרְשִׁיעֵנִי תם אני ויעקשני איו' ט כ. יַרְשִׁיעֲךָ פיך ולא אני ושפתיך ענו בך (שם יה ו). — ב) הִרְשִׁיעַ האדם, הרשיע, לעשות, עשה מעשי רשע, הראה עצמו רשע, כמו קל: חטאנו עם אבתינו העוינו הִרְשָׁעְנוּ (תהל' קו ו). אף אמנם אל לא יַרְשִׁיעַ ושדי לא יעות משפט (איו' לד יב). חטאנו ועוינו הִרְשַׁעְנוּ3 ומרדנו וסור ממצותך וממשפטיך (דני' ט ה). יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וְהִרְשִׁיעוּ רשעים ולא יבינו כל רשעים (שם יב י). ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הִרְשָׁעְנוּ (נחמ' ט לג). ואחרי כן אתחבר יהושפט מלך יהודה עם אחזיה מלך ישראל הוא הִרְשִׁיעַ לעשות (דהי"ב כ לה). כי אמו היתה יועצתו לְהַרְשִׁיעַ (שם כב ג)4. — ובינ' מַרְשִׁיעֵי ברית, הפושעים בברית: וּמַרְשִׁיעֵי ברית יחניף בחלקות (דני' יא לב). —  ואמר בן סירא: אל תרשיעך בעדת שער ואל תפילך בקהלה (ב"ס גני' ז ז). מרשיע נפשו מי יצדיקנו ומי יכבד מקלה נפשו (שם י כט). — ובתו"מ: שומע אני לשאול באורים ותומים, תלמוד לומר אשר ירשיעון אלהים, לא אמרתי אלא אלהים שהם מרשיעין (מכי', מסכ' נזיקין טו). אם המצא תמצא, אם המצא בעדים, תמצא בדיינים, פרט למרשיע את עצמו וכו' מאשר ירשיעון אלהים, ולא המרשיע את עצמו (ב"ק סד:). עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עידי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא וכו' (עולא, סנה' י.). הם הרשיעו עלינו שתי רשעיות (תנחו' בובר, דברים ג). — ובסהמ"א: ורש"י ז"ל פי' משחקת בתבל ארצו על הדורות מרשיעים5 שהיו מאדם ועד נח וכו' (ר"י נחמיאש, משלי ח לא). — ואמר המשורר: ואל תתחר במרשיעים ואל תתחר ברשעתם (ר"ש הנגיד, היה שומר ברית, בן משלי, אברמסון, 123). — °ובמשמ' החטיא את פלוני, גרם לו להיות רשע: דחברים הם אומה אחת שבאה בימי רבי יוחנן וכשבאה לבבל הרשיעה את הפרסיים ואיתקלקלו טפי מארומאי (ר"י, תוס' גיט' יז., ד"ה הא מקמי).

— פֻע', בינ' °מְרֻשָּׁע, — רשע מרֻשע, רשע גמור: ויכול כל אדם להקרא רשע ומרושע לפני המקום (יסודי התשובה פרק יז, לג., בשם סדר היום).

— הָפע', °הֻרְשַׁע, — נחשב כרשע, ואמר הפיטן: נעגם בבכי כי הורשע כפתי והם יבכו פן צדיק ירשיעו (יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יוה"כ, קבץ מע"י גאו' ב, 6). — ורשע מֻרשע, כמו מרֻשע: יודע אני בעצמי שאני רשע מורשע לפני המקום (פלא יועץ , ידיעה, קכט).