תוש"ז, נק' רְשָׁעָה, מ"ר רְשָׁעִים, רִשְׂעֵי, — א) חוטא ופושע בזדון, בנגוד אל צַדִּיק, תם, Frevler, Bösewicht; malfaiteur, impie; evil-doer, wicked: האף תספה צדיק עם רָשָׁע וכו' חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רָשָׁע והיה כצדיק כָּרָשָׁע (בראש' יח כג-כה). רגלי חסידו ישמר וּרְשָׁעִים בחשך ידמו (ש"א ב ט). מֵרְשָׁעִים יצא רשע וידי לא תהיה בך (שם כד יג). שבר יי' מטה רְשָׁעִים שבט משלים (ישע' יד ה). אין שלום אמר יי' לָרְשֳׁעִים (שם מח כב). מדוע דרך רְשָׁעִים צלחה (ירמ' יב א). וסער מתחולל על ראש רְשָׁעִים יחול (שם כג יט). באמרי לָרָשָׁע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רָשָׁע מדרכו הרשעה לחיתו הוא רָשָׁע בעונו ימות ודמו מידך אבקש (יחזק' ג יח). תחריש בבלע רָשָׁע צדיק ממנו (חבק' א יג). ושבתם וראיתם בין צדיק לְרָשָׁע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו (מלא' ג יח). אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רְשָׁעִים (תהל' א א). בפעל כפיו נוקש רָשָׁע (שם ט יז). זמם רָשָׁע לצדיק וחרק עליו שניו (שם לז יב). מארת יי' בבית רָשָׁע ונוה צדיקים יברך (משלי ג לג). מגורת רָשָׁע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן (שם י כד). הן צדיק בארץ ישלם אף כי רָשָׁע וחוטא (שם יא לא). תם וְרָשָׁע הוא מכלה (איו' ט כב). ארץ נתנה ביד רָשָׁע1 פני שפטיה יכסה (שם שם כד). ועיני רְשָׁעִים תכלינה ומנוס אבד מנהם שם יא כ. מדוע רְשָׁעִים יחיו עתקו גם גברו חיל (שם כא ז). — ובצרוף לשם נרדף, רָשָׁע עריץ: ראיתי רָשָׁע עריץ ומתערה כאזרח רענן (תהל' לז לה). — ובצרוף שבסמי', רִשְׁעֵי (ה)ארץ: ונתתיו ביד הזרים לבז וּלְרִשְׁעֵי הארץ לשלל (יחזק' ז כא). שמריה ימצו ישתו כל רִשְׁעֵי ארץ (תהל' עה ט). לבקרים אצמית כל רִשְׁעֵי ארץ (שם קא ח). — וכת"ז על יד ש"ז: סורו נא מעל אהלי האנשים הָרְשָׁעִים האלה (במד' יו כו). אף כי אנשים רְשָׁעִים הרגו איש צדיק בביתו על משכבו (ש"ב ד יא). מלאך רָשָׁע יפל ברע וציר אמונים מרפא (משלי יג יז). העז איש רָשָׁע בפניו וישר הוא יכין דרכיו (שם כא כט). ארי נהם ודב שקק מושל רָשָׁע על עם דל (שם כח יה). זה חלק אדם רָשָׁע עם אל ונחלת עריצים משדי יקחו (איו' כז יג). — ובנק': להזהיר רשע מדרכו הָרְשָׁעָה לחיתו וכו' ולא שב מרשעו ומדרכו הָרְשָׁעָה (יחזק' ג יח-יט). — ב) שאין עמו הצדק במשפט או בריב, החַיָּב בדין, schuldig; coupable; guilty: והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לָרָשָׁע למה תכה רעך (שמות ב יג). ויי' הצדיק ואני ועמי הָרְשָׁעִים (שם ט כז). אל תשת ידך עם רָשָׁע להית עד חמס (שם כג א). ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רָשָׁע (שם שם ז). והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הָרָשָׁע והיה אם בן הכות הָרָשָׁע והפילו השפט והכהו וכו' (דבר' כה א-ב). להרשיע רָשָׁע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו (מ"א ח לב). מצדיקי רָשָׁע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו (ישע' ה כג). אמר לָרָשָׁע צדיק אתה יקבהו עמים (משלי כד כד). האמר למלך בליעל רָשָׁע אל נדיבים (איו' לד יח). — רָשָׁע לָמוּת, מי שדינו למות: ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רָשָׁע למות כי מות יומת (במד' לה לא). — ובתו"מ: חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם (ר' יהושע, סוט' ג ד). החמרין רובן רשעים והגמלים רובן כשרין (ר' יהודה, קדוש' ד יד). שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם (סנה' ח ה). שכל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם (שם י ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש (ר' עקיבא, עדי' ב י). מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום (עקביא בן מהללאל, שם ה ו). הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע (נתאי הארבאלי, אבו' א ז). וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין (יהודה בן טבאי, שם שם ח). ואל תהי רשע בפני עצמך (ר' שמעון, שם ב יג). והגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח (ר' ישמעאל ב"ר יוסי, שם ד ז). אין בידינו לא משלות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים (ר' ינאי שם שם טו). להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם (שם ה א). מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידו של בלעם הרשע (שם שם יט). אוי לרשע או לשכנו (נגע' יב ו). קטנים בני רשעי ארץ אין להם חלק לעולם הבא (תוספת' סנה' יג א). אמרתי לו (ליצר הרע) רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך (שמעון הצדיק, ירוש' נדר' א א). יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו וכו' רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור (ר' יוסי, ברכ' ז.). הלעיטוהו לרשע וימות (רשב"ג, ב"ק סט.). וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור אצל רשע קל (רבי יוחנן, סנה' מז.). אפילו רשע וחזר בו, הקב"ה מקבלו (ר' ירמיה, מד"ר ויקר' טו). נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם (שם במד' כ). אמר לו הקב"ה (לפרעה) אי רשע מה אתה מכניס עין רעה בבני (שם דבר' א). — ומצוי כשם לואי לשמות צוררי ישראל, המן הרשע, טיטוס הרשע, אדרינוס הרשע וכדו'. — ונק' *רְשָׁעָה, במשמ' אשה רשעה ורעה: שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניס רשעה לביתו (סוט' ו.). הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע (מד"ר בראש' יז). — *מלכות אדום הָרְשָׁעָה, ובקצור מלכות הָרְשָׁעָה2, כנוי למלכות רומי: אף בימי מלכות רשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב וכו' (ר' לוי, ירוש' ברכ' ד א). פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה (ת"ר, ברכ' סא:). אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה (ר' עקיבא, שם שם). וכבר שלחה מלכות הרשעה אצל גסטרא של בית פעור (סוט' יג:). כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל (ב"מ פד:). ותדעל מלך גוים, זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניה מכל אומות העולם (מד"ר בראש' מא). ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן למה שנמשלה בו אדום הרשעה שהחריבה בית המקדש (שם שמות לה). — ובתפלה: כשעמד עליהם המן הרשע בקש להשמיד להרג וכו' (על הנסים, בימי מרדכי, לפורים). כשעמדה מלכות יון הרשעה3 על עמך ישראל להשכיחם תורתך וכו' (בימי מתתיהו, לחנכה). — ובסהמ"א: עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה עמי ואני צדקת ביניהם, משבאת אצלי, לפי מעשיך אני רשעה4 (רש"י, בראש' יט יט). אומה רשעה שהיו בימי פרסיים וכופין את ישראל לעשות מלאכתן (הוא, ביצ' ו., ד"ה חברי). ונימא שנואה היינו רשעה דהיא שנואה לפני המקום (תוס' יבמ' כג., ד"ה וכי יש). להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם (רמב"ם, מלכים ג י). להשארת הנפשות החשובות ואבדן הרשעות (אמו"ר א ב, 13). ושהאנשים בקשו הפרדה, למה שהיו המדינות רשעות ומעיקות וכו' (כבוד אלהים, יג:).